ממצאי המדד מלמדים כי עם פרוץ משבר מגפת הקורונה, התמיכה באנשים עם מוגבלות שכלית התאפיינה על ידי כולנו בגישה
סמכותית תוך הטלת מגבלות חמורות ופגיעה בחירויות הפרט אפילו יותר מהפגיעה שחווה הציבור הרחב. בפרוץ המגיפה ידענו מעט מאוד אודות הנגיף ובהתאם לכך אנשים עם מוגבלויות שויכו כולם באופן גורף ואחיד ל"קבוצת סיכון גבוה", אשר יש להגן עליהם מפני הנגיף, מבלי להתייחס למאפיינים של גיל, מאפיינים רפואיים אישיים וכו. בתחילה טרם נודעו מאפייני הסיכון הגבוה הספציפיים (כדוגמת 30 BMI ומעלה, לחץ דם גבוה, מערכת חיסונית מוחלשת, סכרת, אסטמה). מסגרות הדיור התומך נסגרו בפני ביקורים (של בני משפחה, אפוטרופוסים, גורמי פיקוח וכו'), וכן נאסרה יציאתם של האנשים לביקורים ולחופשות בבית המשפחה. במהלך הסגר השני היחס והגישה כלפי האנשים עם מוגבלות השתנו לחלוטין. ההבנה כי בריאותם הנפשית הינה קריטית והשפעת הקשרים האישיים האנושים על בריאות זו חלחלה לעומק. אנשים שגרו במסגרות דיור יכלו לצאת לבקר את משפחותיהם בחגי תשרי ללא התניה ליציאה למשך שבועיים, מסגרות התעסוקה והפנאי כולן היו פתוחות.

קרדיטים נוספים : משרד הרווחה והשירותים החברתיים, מנהל המוגבלויות, דגנית הירש, רחיב דיאב, עינת קורן, מיכל דיין ומורן יונה וכל האנשים, הצוותים ובני המשפחה.

מילות מפתח : מוגבלות שכלית, קורונה, מגבלות, קושי, מוגנות, חירות

להורדת תקציר מנהלים

להורדת המאמר המלא