המחקר בחן את היקף ומאפייני הפעילות הגופנית של אנשים עם מש"ה במסגרות דיור, עמדות אנשי הצוות בהקשר זה, הסביבה הפיזית ומידת התאמתה לביצוע פעילות גופנית וניסיון לנבא את היקף הפעילות הגופנית מתוך עמדות אנשי הצוות. במחקר השתתפו 123 אנשי צוות ב-14 מסגרות דיור. נמצא כי ל-80% מהמסגרות מתקנים וציוד לפעילות גופנית ו-62% מהמסגרות מקיימות פעילות עם מאמן באופן קבוע, כאשר במסגרות בהן פועל מאמן עסקו כארבע שעות בשבוע בפעילות גופנית לעומת כשעתיים במסגרות ללא מאמן. בהיבט ניבוי היקף הפעילות הגופנית נמצא כי שאלון גורמים מעודדים, הבודק השפעה מיטיבה של פעילות גופנית, תמיכת מאמנים, משפחה, עמיתים, מטפלים ומדריכים, הינו הגורם היחיד המובהק בניבוי.
 

לצפייה בתמצית מנהלים של המחקר לחץ כאן

הכנס יעסוק בנושאי מדעי הפעילות הגופנית והספורט על מגוון היבטיהם ויכלול הרצאות גם בתחומי הפעילות הגופנית לבעלי מוגבלויות.

לפרטים באתר הכנס

להנחיות קול קורא להגשת תקצירים בנושאים רלבנטיים יש להוריד את הקובץ המצורף.

אנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית (מש"ה) פעילים פחות באופן משמעותי מעמיתיהם ללא מוגבלות, וזאת בעיקר עקב העדר מניעים לאתחול ולשימור של פעילות לאורך זמן. מחקר זה נעשה על מנת לאפיין מניעים רלוונטיים שיאפשרו להתאים תכניות אימונים לספורטאים עם מש"ה.
המחקר בוצע באמצעות שילוב של שיטות מחקר, בהן שיטות כמותיות – שאלונים – וניתוח איכותני של שאלה פתוחה.
ניתוח התוכן הצביע על קטגוריות שונות של תכנים אשר נגעו למצבים רגשיים וגופניים, לצורך בהישג ולצרכים חברתיים. אפשר להצביע על כך שללא קשר לנוכחות או להעדר של מוגבלות, כל הספורטאים הציגו יותר קווי דמיון מאשר הבדלים בסוגיות של מוטיבציה. כל הספורטאים הדגישו את החשיבות של פיתוח המוטיבציה הפנימית והאוטונומיה האישית באמצעות פעילות גופנית ואת החשיבות של שייכות חברתית ושל הדגמת עמיתים לפיתוח המוטיבציה.
על המאמנים להיות ערניים למגמות אלה ולטפח בדרכים מגוונות אסטרטגיות אימון שיגדילו את ההסתברות לפיתוחה של מוטיבציה פנימית אצל ספורטאים עם מש"ה.