מדד ההכללה ה- 6 של אקים לשנת 2020 של אנשים עם מוגבלות שכלית בחברה הישראלית   מחברים נוספים : קרן דרור, עירית גזית, נועה בן-שאול  

בשנת 2013 יזמה אקים ישראל, את מדד ההכללה של אנשים עם מוגבלות שכלית במטרה לבחון את מידת הכללתם של האנשים בחברה הישראלית. השנה, נוכח מגפת הקורונה שפרצה בעולם כולו ובארץ, ביקשנו להתמקד באמצעות מדד זה בהשפעות המגיפה על אנשים עם מוגבלות שכלית מנקודת מבטם, ומנקודת המבט של בני שפחותיהם ושל אנשי הצוות התומכים בהם בדיור. לצורך שמיעת קולם של אנשים עם מוגבלות שכלית ערכנו 9 קבוצות מיקוד שבהן השתתפו 58 אנשים בוגרים עם מוגבלות שכלית, 16 מתגוררים בבית המשפחה ו-42 בדיור תומך של אקים בקהילה. קבוצות המיקוד התקיימו בערים פרדיס, תל אביב, בת ים, רחובות, אשקלון, ואשדוד. בנוסף, הופץ סקר מקוון לבני משפחה והצוות התומך באנשים במערך הדיור. יש לזכור, כי המשפחות נדרשו להתמודד עם מציאות לא פשוטה. משפחות שגרות עם בן המשפחה עם המוגבלות נאלצו להתמודד עם מצב בו מסגרות החינוך, התעסוקה והפנאי של בן המשפחה היו סגורות תקופה ארוכה, והם היו צריכים לספק לו תמיכה 24/7.

ממצאי המדד מלמדים כי עם פרוץ משבר מגפת הקורונה, התמיכה באנשים עם מוגבלות שכלית התאפיינה על ידי כולנו בגישה
סמכותית תוך הטלת מגבלות חמורות ופגיעה בחירויות הפרט אפילו יותר מהפגיעה שחווה הציבור הרחב. בפרוץ המגיפה ידענו מעט מאוד אודות הנגיף ובהתאם לכך אנשים עם מוגבלויות שויכו כולם באופן גורף ואחיד ל"קבוצת סיכון גבוה", אשר יש להגן עליהם מפני הנגיף, מבלי להתייחס למאפיינים של גיל, מאפיינים רפואיים אישיים וכו. בתחילה טרם נודעו מאפייני הסיכון הגבוה הספציפיים (כדוגמת 30 BMI ומעלה, לחץ דם גבוה, מערכת חיסונית מוחלשת, סכרת, אסטמה). מסגרות הדיור התומך נסגרו בפני ביקורים (של בני משפחה, אפוטרופוסים, גורמי פיקוח וכו'), וכן נאסרה יציאתם של האנשים לביקורים ולחופשות בבית המשפחה. במהלך הסגר השני היחס והגישה כלפי האנשים עם מוגבלות השתנו לחלוטין. ההבנה כי בריאותם הנפשית הינה קריטית והשפעת הקשרים האישיים האנושים על בריאות זו חלחלה לעומק. אנשים שגרו במסגרות דיור יכלו לצאת לבקר את משפחותיהם בחגי תשרי ללא התניה ליציאה למשך שבועיים, מסגרות התעסוקה והפנאי כולן היו פתוחות.

קרדיטים נוספים : משרד הרווחה והשירותים החברתיים, מנהל המוגבלויות, דגנית הירש, רחיב דיאב, עינת קורן, מיכל דיין ומורן יונה וכל האנשים, הצוותים ובני המשפחה.

מילות מפתח : מוגבלות שכלית, קורונה, מגבלות, קושי, מוגנות, חירות


להורדת תקציר מנהלים

להורדת המאמר המלא

 

 

 

 



'ההכרח לא יגונה ולא ישובח': המשמעות שמעניקים עובדים סוציאליים למינוי אפוטרופס עבור אנשים עם מוגבלויות   מחברים נוספים : שירלי ורנר  

 Necessity is Neither Condemned nor Praised’: Social Workers’ Meanings of Guardianship for Disabled People'
 
לאורך ההיסטוריה המודרנית, אנשים עם מוגבלויות, בעיקר שכלית ונפשית, היו תחת מינוי אפוטרופוס. לאור הביקורות כלפי פרקטיקה זו, בשנת 2016 ערכה מדינת ישראל רפורמה בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. במסגרת רפורמה זו, הוחלט על צמצום השימוש באפוטרופסות ועל קידום חלופות מגבילות פחות, בראשן תמיכה בקבלת החלטות (supported decision making). יישום מוצלח של הרפורמה טמון באנשי המקצוע האמונים על החוק, בהם העובדים והעובדות הסוציאליים אשר להם תפקיד מרכזי בתהליכי המינוי של אפוטרופסות ותמיכה בקבלת החלטות. במחקר זה, המבוסס על ראיונות חצי-מובנים עם 27 עובדים ועובדות סוציאליים, בחנו את המשמעות שמעניקים עובדים אלו לפרקטיקות אלו של אפוטרופסות ותמיכה בקבלת החלטות.  ממצאי המחקר מראים לנו כי על אף שעובדים אלו תפסו את האפוטרופסות כפרקטיקה בעלת חסרונות רבים, בהם פגיעה באוטונומיה של האדם, הרי שרובם המוחץ חשב כי השימוש בה הכרחי.  מן הראיונות עולים שלושה נימוקים מרכזיים לשימוש באפוטרופסות:  א. מניעת סיכונים ב. קידום איכות חיים ג. צרכיהם של צדדים שלישיים (כגון בנקים ומסגרות רווחה). במסגרת הדיון אנו דנים בנימוקים אלו ומנסים לחשוב עליהם מחדש. כך למשל, אנו מדגישים כי על אף שמניעת סיכון זה ערך מקצועי חשוב, יש סימן שאלה גדול האם אפוטרופסות היא כלי אפקטיבי למימושו. יתר על כן, אנו מצביעים על המושג של dignity of risk המתייחס לצורך של כולנו להתנסות בחוויות חיים שונות, כולל גם בסיכונים השונים הכרוכים בכך.  את המאמר אנו מסיימים עם מספר המלצות פרקטיות, בעיקר הכשרת העובדים הסוציאליים בכל הנושא של אפוטרופסות ותמיכה בקבלת החלטות. הכשרה שכזו צריכה להתייחס למושגים מרכזיים, כמו סיכון ואוטונומיה, לנהל דיאלוג עם החששות שמבטאים העובדים הסוציאליים, וכן להציע נקודת מבט הרואה בחלופה של תמיכה בקבלת החלטות פתרון אפקטיבי לחששות אלו.  בימים אלו, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים וכן משרד המשפטים, עוסקים בפיתוח התחום, ובין השאר עוסקים בהכשרות אנשי המקצוע הרלוונטיים, בהם העובדים הסוציאליים. התקווה היא כי הכשרות אלו, והפיתוחים האחרים, יאפשר אכן להוביל אותנו לעידן חדש בתחום הכשרות המשפטית והאוטונומיה של אנשים עם מוגבלות.
המחקר מומן על ידי הקרן הלאומית למדע
המאמר פורסם בכתב העת :  The British Journal of Social Work
לתקציר המאמר באתר כתב העת 
מילות מפתח :
אפוטרופסות, תמיכה בקבלת החלטות, אמנת האו"ם, עבודה סוציאלית



המודל הביו-פסיכו-סוציאלי (ICF) ושירות מוכוון אדם    

מגוון של מודלים הוצעו כדי להבין ולהסביר מוגבלות ותפקוד. בספרות נהוג להתייחס אליהם כמודלים רפואיים אל מול מודלים חברתיים. המודל הרפואי רואה במוגבלות בעיה של האדם הנגרמת באופן ישיר ממחלה, טראומה או מצב בריאות אחר הדורש טיפול רפואי הניתן בצורה של טיפול פרטני ע"י אנשי מקצוע. ניהול המוגבלות מכוון לריפוי או להסתגלות הפרט ולשינוי בהתנהגותו. טיפול רפואי נתפס כנושא העיקרי ומתרחש ברמת הפרט. ברמה הפוליטית הוא מתורגם למדיניות הבריאות. המודל החברתי לגבי מוגבלות רואה את הנושא כבעיה חברתית של אינטגרציה של הפרטים לתוך החברה הכללית. מוגבלות אינה תכונה בלעדית של הפרט אלא אוסף מורכב של תנאים, שרבים מהם נוצרים ע"י הסביבה החברתית. כך, ניהול הבעיה מצוי באחריותה הקולקטיבית של החברה כולה – הנדרשת לבצע את שינויי הסביבה שיאפשרו השתתפות מלאה של אנשים עם מוגבלות בכל תחומי החיים. כאן הנושא הוא שינוי חברתי שברמה הפוליטית הנו שאלה של זכויות אדם ((WHO, 2011. ניצחון "הרעיון הגדול" כפי שהוא מכונה ע"י מנהיגי תנועת הנכים באנגליה Hasler,1993))- שהוא הטיית מוקד האחריות על מוגבלות מן הפרט לחברה ולחסמים שהיא מציבה, מוצא את אחד מביטוייו המובהקים בפרסום סיווג ה- ICF ע"י ארגון הבריאות העולמי ב 2002 (רימרמן, ארטן וברגמן, 2005). ICF מבוסס, למעשה, על אינטגרציה בין שני המודלים המנוגדים (הרפואי והחברתי): הוא מציג גישה ביו –פסיכו-סוציאלית המנסה ליצור סינתזה בין פרספקטיבות שונות לגבי בריאות - ביולוגית, אינדיבידואלית וחברתית: לצד הסיווג הרפואי במהותו של מידת הסטייה מתפקודי הגוף הנורמליים –נוספה התייחסות לסביבות שבהן האדם חי ופועל. מוגבלות/תפקוד מוגדרים כאן כתוצר של יחסי גומלין בין האדם לסביבה.

גישת המודל החברתי הגיעה, כאמור, להישגים חברתיים ופוליטיים משמעותיים: פרסום ה- ICF והתקבלותו כמושא להתייחסות בחוקים סטנדרטיים, חקיקת חוקי יסוד בארה"ב ובאירופה (ובישראל) וכן ניסוח האמנה הבינלאומית לזכויות אנשים עם מוגבלות ואשרורה ע"י מדינות רבות. במקביל, החלה להתגבר ההכרה כי הסרת חסמי הסביבה אינה מבטלת את החוויה הסובייקטיבית של הנכות, המתווכת ע"י הפרט וממהותה חומקת מהגדרות חד משמעיות של סובב ומסובב (שייקספיר, 2016;פרנץ' וסווין, 2016). הפופולריות ההולכת וגוברת של המונח "תכנון מוכוון אדם" במדינות הרווחה ברחבי העולם הנה ביטוי מובהק להכרה כי "לא הכול הנגשה" וכי לצד הדגשת תפקידי הסביבה והחברה בהקשר למוגבלות, יש לפתח תפיסות ושיטות התערבות שיכוונו אל רצון הפרט ואל האופן בו הוא תופס את צרכיו ואת המענים הנדרשים לו. תכנון מוכוון אדם מחזיר את מוקד השירותים החברתיים - אישיים אל הפרט – כעת, לא בהקשר של תפקוד ומוגבלות אלא בהקשר של מימוש רצון ובחירה.
הקמת מינהל מוגבלויות לוותה באימוץ שתי מערכות המושגים שהוזכרו לעיל: האחת - שימוש במודל ככלי מרכזי להערכת תפקוד, לקביעת תכנית אישית ולבניית כלי מעקב אחר התקדמותה. השנייה -עיצוב מערך השירותים כולו כ"מוכוון אדם" דהיינו, ממוקד ברצון האדם ובבחירותיו ונותן מענה לצרכיו הייחודיים.


מסמך זה יעסוק, בחלקו הראשון, בהבהרת שני המושגים. בחלקו השני נבחן דרכים ליישומם האינטגרטיבי.

המסמך נכתב על ידי נילי דניאל, מנהלת תחום תכניות אישית ושיטות התערבות, אגף בכיר הערכה, הכרה ותכניות 

להורדת המסמך

מסמנים/אינדקטורים לשירות מוכוון אדם על פי מודל ה-ICF ובתכניות של מינהל המוגבלויות 

 

 

 



The professionalization of Urban Accessibility הפרופסיונליזציה של נגישות אורבנית   מחברים נוספים : מריאלה יאבו  

המאמר עוסק במיקומם של אנשי מקצוע מתחום הנגישות האורבנית בשלבי התכנון והפיתוח וכן בעת האכיפה של התאמות נגישות במרחב העירוני. באמצעות השוואה בין ערים גדולות בארה"ב (ניו יורק, שיקגו, לוס אנג'לס וסן פרנסיסקו) ובין תל אביב-יפו, אנו מזהים שני מודלים מרכזיים: המודל המבוזר של פרופיזונליזציה ואכיפה (הקיים בערי ארה"ב) והמודל המרוכז של פרופסיונליזציה ואכיפה (הקיים בישראל). לאור הדרכים השונות בהן ערים המוצגות במאמר משלבות אנשי מקצוע ומפתחות מנגנוני אכיפה בתחומן, אנו טוענים שניתן ללמוד מכל אחת מהן ומציעים תפיסה לקדם תהליך של פרופסיונליזציה בתחום של נגישות אורבנית. לסיום, אנו מציעים עקרונות לעשות זאת בדרך שתבטיח מעורבות של תושבים עם מוגבלות בעלי ידע מניסיון, הכשרות מוסדרות ומפוקחות לאנשי מקצוע בתחום הנגישות, ומחויבות מצד רשויות מקומיות ליצירת מרחב אורבני נגיש.

המאמר פורסם באישור הכותבים והוא פורסם ב- Fordham Urban Law Journal, Vol 47, No 5.

להורדת המאמר


מילות מפתח : נגישות, אכיפה, מומחיות, אנשי מקצוע, עירוניות

 



"עצמאותלות" ביחסי טיפול בין הורים לילדיהם בראי זכויותיהם של הורים עם מוגבלויות    

המאמר מתאר את היבטיה השונים של ההורות – כתפקיד, כהתפתחות אישית, וכמערכת יחסים - ואת השלכתם על היחסים המשפטיים בין הורים וילדים בכלל, ובין הורים עם מוגבלויות לבין ילדיהם בפרט. המאמר מראה, כי על אף חשיבותם המכרעת של היבטי ההורות כמערכת יחסים וכהתפתחות אישית של הפרט, כאשר ההורות נבחנת על ידי מערכות הרווחה והמשפט ההתייחסות אליה היא בעיקר כאל תפקיד. התייחסות זו נושאת בתוכה פוטנציאל להזיק לכל ההורים, ולהורים עם מוגבלויות בפרט. על מנת למתן את הפגיעה בזכויותיהם של הורים עם מוגבלויות, מציע המאמר התייחסות שונה למערכת היחסים ההורית, אשר מבוססת על רעיון ה"עצמאותלות" (interdependence) – מערכת יחסים מורכבת בה הצדדים בו זמנית תלויים זה בזה ומסייעים זה לזה לצורך מימוש עצמאותם. המאמר מיישם את עקרונות ה"עצמאותלות", כפי שפותחו בתיאוריות מתחום הטיפול, מתחום המשפחה, ומתחום זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות, בהקשר של יחסי הטיפול שבין הורים לבין ילדיהם. זאת, מאחר ונקודת מבט של "עצמאותלות" משקפת באופן נכון יותר את מהותה המורכבת של ההורות (מעבר לתפקיד בלבד) והולמת גם תיאוריות מתקדמות מתחומי הטיפול והמוגבלות, המכירות במורכבותה של מערכת היחסים הטיפולית ובחשיבות ההכרה בפנים ההדדיים, הרגשיים והלא-אינסטרומנטלים שלה. אימוץ נקודת מבט זו גם מאפשר לקדם את זכויותיהם של הורים עם מוגבלויות, תוך אימוץ רעיונות של התאמות לצורך השגת שוויון, ו"נירמול" הסיוע לו זקוקים ההורים, באופן ההולם את ערכי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח – 1998, ואת האמנה הבינלאומית בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות. במאמר מודגש, כי בהתאם לגישה האוניברסלית למוגבלות, הרעיונות העולים בו יקדמו את זכויותיהם של כלל ההורים, אשר רובם ככולם מתקשים באופן קבוע או זמני בביצוע תפקידיהם ההוריים.

 

המאמר פורסם בכתב העת : מחקרי משפט , כרך לב, התש"פ - 2020

 

להורדת המאמר

 



נתיב נגיש לתעסוקה - מודל הכשרה לשילוב אנשים עם מוגבלות בתעסוקה   מחברים נוספים : בנימין הוזמי  

המאמר מבוסס על תובנות מיישום התוכנית בין השנים 2015-2019
 
השתלבות בעולם העבודה היא גורם מרכזי היוצק משמעות לחייו של הפרט ומניע אותו לעשייה, להגשמה וליצירה. העבודה מהווה מקור לפרנסה, להערכה עצמית ולהערכה מצד הסביבה. כך הדבר גם עבור אנשים עם מוגבלות - השתלבותם בשוק העבודה יוצקת משמעות קיומית לחייהם, תורמת לשיפור מצבם הכלכלי, מצבם הרגשי ומעמדם החברתי.
 
תוכניות ופעולות אשר ממוקדות בהגברת השתלבותם של אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה חותרות להשגת מטרות אישיות-חברתיות אלה. עם חקיקת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות תשנ"ח-1998 והגברת שיח הזכויות המאפיין את רוח תקופתנו, אנו עדים לקיומם ולצמיחתם של מיזמי תעסוקה חשובים עם ועבור אנשים עם מוגבלות. עם זאת, עדיין קיים פער בין מידת ההשקעה המקצועית והכלכלית בתוכניות אלה לבין היקף השתלבותם של אנשים עם מוגבלות בעולם העבודה בפועל.
 
המודל 'נתיב נגיש לתעסוקה', המוצג במסמך זה, מבוסס על תוכנית ייחודית אשר פותחה בחמש השנים האחרונות במכון טראמפ שבבית איזי שפירא. עיקר התוכנית - הכשרה מקצועית באמצעות מודל עבודה כוללני, האוגד בתוכו היבטים תעסוקתיים, רגשיים ואסטרטגיות המגבירות השתלבות. במסגרת הפעלת המודל התקיים פיילוט, שכלל שלושה קורסים של הכשרה מקצועית - שניים מהם בתחומי המידענות העסקית והשלישי בלימודי 'בק-אופיס' - שיווק דיגיטלי לאנשים עם מוגבלות.
 
המודל מושתת על חמישה עמודי תווך: 1 .הכשרה עיונית מונגשת קוגניטיבית: ההכשרה כוללת תרגול מעשי בתחום הנלמד תוך הנגשה וגיוון תהליכי ההוראה ללומדים. 2 .ביסוס זהות של מסוגלות: פיתוח אישי של הלומד באמצעות סדנאות מותאמות להעצמת המסוגלות האישית ולבניית זהות של מסוגלות תעסוקתית. 3 .הקניית מיומנויות 'רכות' לעולם העבודה: באמצעות מודולה שיוחדה לתחום זה והן באמצעות מפגשי היכרות עם מעסיקים וסימולציות לראיונות עבודה. 4 .תמיכות וליווי אישי: הליווי ניתן על ידי רכזת הקורס וכלל הקניית אסטרטגיות למידה, סיוע בביצוע מטלות וכן ליווי רגשי. 5 .השמה בשוק העבודה: ההשמה בוצעה עם ליווי תחום בזמן.
 
כדי למקסם את השתלבותם של בוגרי התוכנית בשוק העבודה, האחראי על ההשמה היה שותף לקורס מראשיתו לשם היכרות תהליכית ועמוקה יותר עם המשתלמים. לאחר ההשמה, הרכז מלווה את בוגר התוכנית במשך כשנה באופן פוחת והולך עד להשתלבות מלאה במקום עבודה מתאים. 
 
המודל, כאמור, הוא חלק ממערך ההכשרות המקיף שמציע מכון טראמפ בבית איזי שפירא, מתוך כוונה לחולל שינוי חברתי מקדם איכות חיים בגישה מערכתית. המכון מפתח קורסים והשתלמויות בתחומים מגוונים הן עבור הקהילה המקצועית, הן עבור בני משפחה במסגרת בית הספר להורים שהוקם לפני שני עשורים והן עבור אנשים עם מוגבלות. המודל המתואר במסמך זה פותח בהתאמה לאנשים עם מוגבלות וככזה הוא מציע מענה לצרכים וליכולות הלימודיות הייחודיות שלהם. על אף אתגר ההשמה וההיקלטות בעבודה, בתום הקורס בוגרים רבים רכשו מקצוע עדכני ועם סיום ההכשרות התקבלו למקומות עבודה בשוק החופשי והשתלבו בהם בתנאים ובשכר הולם.
 
המאמר הועלה לאתר באדיבות מרכז  משאבי הידע, בית איזי שפירא
 
 
 
להורדת המאמר המלא 



בשר בבשר העולם : אנימציית פלסטלינה וחווית החיים בגוף עם מוגבלות    

האנימטור האוסטרלי אדם אליוט הקדיש את יצירתו להנפשת חוויות חייהם של אנשים עם מוגבלות. הטרילוגיה הראשונה של אליוט דוד, בן-דוד ואח, הינה אנימציית פלסטלינה בסטופ-מושן המצולמת בשחור-לבן ומלווה בקריינות של היזכרות הדובר בבן משפחה אהוב עם מוגבלות.

המאמר מצליב בין לימודי מוגבלות, ופילוסופיה פנומנולוגית בתיאוריה הקולנועית בניתוח הגוף המוגבל בסרטיו של אליוט וחווית הצפייה הגופנית שהם מעוררים. הטרילוגיה של אדם אליוט, כפי שאראה, מעוררת את תחושת הבשריות של גוף הצופה הכוללת את היותו פגיע, חשוף למוגבלות (מסוגל באופן-זמני) ונדון לכליה. ההיברידיות של סרטי הטרילוגיה מהווה צומת חריגה בין הקולנוע הדוקומנטרי של ה"אתנוגרפיה הביתית" או עבודות הוידיאו הביתיות, המעמיד במרכזו "אחרים" משפחתיים, לבין מבע הקולנוע העלילתי של הפילם נואר, המאפשר עיסוק בצד האפל של ההיזכרות.

באמצעות שילוב מבעית חריג זה, הצגת המוגבלות באמצעים קולנועיים ונרטיביים היברידיים אליוט מנפיש ומנכס מחדש את המוגבלות כקטגוריה דרכה ניתן לקרוא את האנושיות עצמה. על כן, חווית הצפייה המוצעת בסרטים אלו מעוררת את "בשריות" הצופים ואת מודעותם לגופם החשוף לפגיעה ולמוות.

 

להורדת המאמר

 

 



איטיות נפשית בעולם מהיר: בין פרספקטיבה פילוסופית למדיניות חברתית    

הנושא של מקצב חיים שונה אצל אנשים עם מוגבלות זכה לדיון נרחב למדי בחקר הנכות; מחקרים שונים ביקשו לתאר תופעה זו, לעמוד על גורמיה, להציע לה מענים מהותיים וטכניים, כמו גם פרשנויות שונות. במאמר זה ביקשתי להתמקד במקצב החיים השונה של אנשים עם מוגבלות נפשית. בתחילת המאמר תידון ההשלכה של מקצב חיים זה על קשיי השתלבותם של אנשים עם מוגבלות בשוק התעסוקה בכלל, ובשוק החופשי בפרט. בהמשך יוצג המושג "הזמן האיטי" (Creep Time( שהתהווה מתוך המודל האפירמטיבי של המוגבלות, מודל המבקש לעמוד על מרכיביה החיוביים של הנכות. המושג "הזמן האיטי" מציין את מקצב החיים השונה של אנשים עם מוגבלות פיזית כחלופה לגיטימית לתפיסת הזמן הנורמטיבית, מקדמת המהירות והיעילות. לזמן האיטי יש גם יתרונות נפשיים, ובהקשר זה ניתן לראות במקצב החיים השונה ביטוי של עמדה ערכית ולא בהכרח ביטוי של מחלה. עמדה ערכית זו מבקשת לקדם ערכים של האטה על פני ערכים של מהירות, ספונטניות ותועלתנות. במאמר יתואר תהליך התהוותו של המודל האפירמטיבי של המוגבלות, המבקש לעמוד על מרכיביה החיוביים, וכן תובא פרספקטיבה פילוסופית המבקשת לחזק את האפשרות להביט על איטיות נפשית כעל עמדה ערכית ואף אתית.
במסגרת מאמר זה אבקש אף להצביע על הנחיצות להקצות משאבים כלכליים לצורך יצירה ותחזוק של אפשרויות תעסוקה בקצבי זמן שונים, בתוך השוק החופשי עצמו. אפשרויות תעסוקה אלה יפתחו את שוק העבודה לאנשים החיים ועובדים במקצבי זמן שונים, מתוך הכרה בחשיבות החברתית של מקצבים אלה לצידו של המקצב המקובל.

 

להורדת המאמר

המאמר פורסם לראשונה בכתב העת "ביטחון סוציאלי" גיליון 111 - חשון תשפ"א, נובמבר 2020

פרסום מאמר זה באתר קרן שלם נעשה בהסכמת הנהלת מערכת כתב העת "ביטחון סוציאלי" ובהסכמת החוקרת.

 

 



סרטוני הרצאות התערבות מכילה בנושא התמודדות עם התנהגות מאתגרת בימי הקורונה    

תקופת הסגר בשל משבר הקורונה מזמנת אתגרים רבים לאנשים עם מש"ה ולמשפחותיהם, ביניהם התנהגות מאתגרת הגורמת לתחושת חוסר אונים. מתוך אמונה כי להורים ולאנשי הטיפול יכולת השפעה להקלה תחושות אלו, יזמה קרן שלם בשיתוף חברת "התערבות מכילה" הרצאות מקוונות בנושא ״התמודדות עם התנהגות מאתגרת בימי הקורונה בשיטת התערבות מכילה".

להרצאה הראשונה - מודל המיכל

להרצאה השניה - יציאה מקו העימות 

 



קורונה בראי המוגבלות - ילדים ובני נוער עם מוגבלות והשירותים המטפלים בהם – התמודדות    

תקופת הקורונה היא תקופה שייצרה ועדיין מייצרת התמודדות עבור היחיד והרבים, עבורנו. לרוב אנו מוצאים נחמה רבה בעובדה הפשוטה שלמעשה כולנו "באותה סירה". לעומת זאת, ילדים ובני נוער עם מוגבלויות לא תמיד מצליחים להבין את ההקשר, ולהם אין נחמה כזאת. הם נותרים עם הצורך להתמודד עם העובדה שהמציאות, כפי שהכירו אותה עד כה, אינה קיימת עוד. במקומה יש אחרת, שאליה צריך להסתגל מחדש – בלי להבין "עד מתי" ובלי "למה", בלי ההבנה המגוננת של "אצל כולם עכשיו זה כך" – והם מוצאים את עצמם בעיקר בתוך שינוי חד וקיצוני של מערך הקשרים שלהם.

מאמרה של איה רוט מתייחס לסוגיות הרבות עימם מתמודדים ילדים ובני נוער ואנשי מקצוע המטפלים בהם בתקופת הקורונה.

 להורדת המאמר

המאמר פורסם לראשונה בכתב העת נקודת מפגש של מכון חרוב, גיליון 20.  קישור לגיליון המלא

 

 



פריטי מידע רלבנטיים למודל ה- ICF ושירות מכוון אדם    

המודל הביו-פסיכו-סוציאלי ICF ושירות מוכוון אדם  (2020)  
 
מסמנים/אינדקטורים לשירות מוכוון אדם על פי מודל ה-ICF ובתכניות של מינהל המוגבלויות (2020)
 
לקויות למידה בקרב בוגרים: יישום מודל הבריאות העולמי ה-ICF  כמפתח להבנה של צורכי הפרט – מאמר עמדה(2014)
 
הטמעת מודל ICF במערכת השיקום בישראל במלאת עשור לפרסומו - חקר השירות הפיזיותרפי (2012) 



המודל האקולוגי ככלי לפיתוח קוד התנהגות אתי בקרב מדריכי תעסוקה המלווים עובדים עם מוגבלות שכלית התפתחותית בתעסוקה נתמכת   מחברים נוספים : אורלי שפירא לשצ'ינסקי  

אתגרים רבים, הנובעים מחסמים שמעמיד הממסד ומדעות קדומות הרווחות בציבור, מקשים על השתלבות אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית בשוק העבודה. מאמר זה מתאר מחקר שנועד לבחון את דרכי ההתמודדות של מדריכי תעסוקה עם דילמות אתיות, שהוצגו להם על פי המודל האקולוגי (שנבנה מתוך הגישה האקולוגית שפיתח ברונפנברנר), כשהמטרה היא לפתח כללי התנהגות וקודים אתיים. במחקר נכללו 48 מדריכי תעסוקה נתמכת שהשתתפו במהלך שנה בתשעה מפגשי סדנה. הליך המחקר התמקד בהדרכה קבוצתית בסיוע סדנאות סימולציה בהשתתפות שחקנים, שלאחריהן התנהל דיון רפלקטיבי על פתרון הדילמה הנידונה. דיונים אלה הובילו את מדריכי התעסוקה לגיבוש כללי התנהגות אתיים. התהליך כולו נותח בשיטה איכותנית, ונמצא שהדילמות וכללי ההתנהגות האתית מצויים בכל שכבות המודל האקולוגי, ושפתרון הדילמות נע על רצף שבין יצירתיות  מחשבתית להצבת גבולות בהתאם לנהלים או לחוקים הקבועים בחוק. תרומת המחקר מתבטאת בפיתוח גישה אקולוגית להתמודדות עם דילמות ובפיתוח מסמך ראשוני של קוד אתי בתעסוקה נתמכת, שיש בו כדי להועיל למדריכי תעסוקה בהתמודדותם עם האתגרים האתיים שמציבה תעסוקה של עובדים עם מוגבלות שכלית התפתחותית בשוק החופשי.
 
 
המחקר נערך במימון קרן שלם.
 
פרסום מאמר זה באתר קרן שלם נעשה בהסכמת הנהלת מערכת כתב העת "ביטחון סוציאלי" ובהסכמת החוקרות.