הסרט הופק בהתנדבות ללא מטרת רווח של אנשי הצוות והשחקנים צולם באזור הנגב ליד מדרשת בן גוריון בחודש ינואר 2015.
מטרת הסרט לשמש ככלי הסברה והטמעת ערכים בנושא לתלמידי בי"ס ,
ולסייע לילדים אחרים, שגם להם קרובי משפחה עם מוגבלויות שכליות שלא העזו לחשוף את הנושא כפי שקרה ליונתן, עד לעצם ביצוע הסרט.

זהו סיפורם של דן, אסתר ושירלי.
דן הוא ילד בן 14, אשר לכבוד יום הולדתו סבתו – אסתר, אישה מבוגרת בסביבות גיל ה-50, מחליטה להגשים לו חלום ולקחת אותו לקורס צלילה מתנה באילת. דן מתרגש מהמתנה ומההזדמנות שתהיה לו לבלות זמן עם סבתו, אך הכל מתנפץ כאשר דודתו של דן, ביתה של אסתר – שירלי - אישה בסביבות ה-30 לחייה מצטרפת אליהם לנסיעה. שירלי, בעלת מוגבלות שכלית ומערכת היחסים שלה עם דן קשה ומורכבת. דן תמיד התבייש בה, לא הבין אותה ולא הצליח ממש לתקשר איתה. בנוסף לבעיות שיש לו עם דודתו, הוא מרגיש שסבתו אוהבת יותר את ביתה מאשר אותו, ושהוא תמיד צריך להתחרות עם שירלי על תשומת ליבה ואהבתה של אסתר.
במהלך הנסיעה הרכב נתקע באמצע המדבר, ושלושת הדמויות מוצאות את עצמן באמצע "חור" נידח בשום – מקום. הם נאלצים להתמודד אחד עם השני, ללמוד להכיר את עצמם ואת משפחתם, וגם להתמודד עם כל הבעיות, הכעסים והרגשות שהם הדחיקו והסתירו במהלך השנים.
דרך שיחות קטנות שמתפתחות ביניהם ועד לריבים סוערים ואלימים, הם יגלו מהי המהות האמתית של משפחה ועד כמה הם בעצם תלויים אחד בשני.

קרן שלם תמכה במימון הסרט.

 

אמהות עם מוגבלות פיזית מתמודדות עם היעדר נגישות של שירותי בריאות, קשיי ניידות, מחסומים כלכליים וסטיגמות חברתיות באשר ליכולתן להביא ילדים לעולם ולגדלם. מטרת המחקר הנוכחי הייתה להבין ולתאר את האתגרים, דרכי ההתמודדות וגורמי החוסן של אמהות אלו, כמו גם להפיק המלצות על דרכי תמיכה מקובעי מדיניות ונותני שירותים באימהות עם מוגבלות פיזית. לצורך כך בוצעו 17 ראיונות עומק עם אמהות עם מוגבלות פיזית בגילאי 32-62. הראיונות עברו ניתוח איכותני שחשף אתגרים פיזיים ורגשיים, גורמי חוסן ואסטרטגיות התמודדות של אמהות אלו. ממצאי המחקר עשויים לקדם התאמה של שירותים קיימים כמו גם פיתוח שירותים חדשים עבור אמהות עם מוגבלות.

מאמר זה פורסם לראשונה בכתב העת עיונים בשפה וחברה, 7(1-2), עמודים 169-184, 2015.

 עבודת גמר לתואר שלישי (דוקטורט)

מטרת המחקר הייתה לבחון את תהליך הבניית המיניות אצל נשים בוגרות עם מוגבלות, מולדת או נרכשת, פיזית או חושית, על-ידי בדיקת הקשרים שבין הדימוי העצמי, הדימוי הגופני והדימוי העצמי-מיני שלהן לבין עמדות ומחסומים חברתיים, על-פי תיאוריית ההבניה החברתית, כלפי אנשים עם מוגבלות בכלל וכלפי מיניותן של נשים עם מוגבלות בפרט. במחקר השתתפו 75 נשים עם מוגבלות פיזית או חושית ו-80 נשים ללא מוגבלות. המשתתפות ענו על שאלונים להערכת דימוי עצמי, דימוי עצמי-מיני, דימוי גופני בהקשר למוגבלות, עמדות כלפי מין, מיניות והתנהגות מינית ושאלון עמדות כלפי מיניות של אנשים עם מוגבלות. לא נמצאו הבדלים בין נשים עם ובלי מוגבלות בהיבטי דימוי עצמי, דימוי גופני ודימוי עצמי-מיני, ואף נמצאו עמדות דומות בין הקבוצות ביחס לעמדות כלפי מיניות והנהגות מינית של אנשים עם מוגבלות. מנגד, נמצאו מספר הבדלים בין הקבוצות בתיאורי התנסותן המינית הראשונה. כמו כן, נשים אשר מוגבלותן נרכשת דיווחו כי לשלב הופעת המוגבלות בחייהן ולתגובות הסביבה כלפיהן היו השלכות על הבניית הזהות העצמית-מינית החדשה שלהן. עם זאת, סביבה משפחתית תומכת, פתיחות וידע בתחום המיניות סייעו לנשים עם מוגבלות לפתח הערכה עצמית חיובית והבנה של המיניות כצורך בסיסי המשותף לכולם. בהתאם לממצאי המחקר, החוקרים מדגישים כי מתן ייעוץ וטיפול מיני עבור אוכלוסייה עם מוגבלות צריך להיות חלק בלתי נפרד מרצף השירותים לו הם זכאים.

נשים עם מוגבלות מופלות משלוש סיבות: בשל מוגבלותן, בשל היותן נשים ובשל הרקע ממנו באות. בשל היעדר מחקר בתחום, הוחלט לבחון במחקר איכותני פנומנולוגי מסוג "מחקר פעולה" (בו המשתתפות לוקחות חלק בכל שלבי המחקר) את קולותיהן של נשים עם מוגבלות ונשים ללא מוגבלות על נכות בעיניים פמיניסטיות. מניתוח הראיונות עלו שלוש קטגוריות התייחסות: (1) עמדות כלפי מוגבלות, (2) עמדות כלפי פמיניזם ותפיסה עצמית ו-(3) המושגים "עצמאות" ו"תלות". המחקר מראה כי על מנת לפתח מודעות פוליטית על המוגבלות יש צורך בקיום שיח עם אנשים עם מוגבלות על מנת להבין את חוויות החיים שלהם ולהגיע לתובנות קונספטואליות בנוגע למבנים חברתיים מפלים.

 

מחקר זה פורסם לראשונה בכתב העת "עיונים בשפה וחברה", 7(1-2), 163-183, יולי 2015.

 

המאמר מפורסם באתר קרן שלם באישור צוות המחקר.