מחקרים על אודות תהליכים של שיתוף ציבור בעיצוב מדיניות ציבורית מראים כי אתגרים רבים מלווים את יישומם של תהליכים אלו, בעיקר כאשר “הציבור” הוא חלק מאוכלוסייה מודרת. דוגמה בולטת לכך היא אנשים עם מוגבלויות, ובעיקר אלו אשר כשירותם לקבל החלטות ולהביע עמדה לגבי חייהם מלכתחילה מוטלת בספק. עבור אוכלוסייה זו, וביניהם אנשים עם מוגבלות שכלית, מתמודדי נפש ואוטיסטים, האתגרים עצומים וייחודיים אף יותר. מאמר זה, אשר נקודת המוצא הערכית והתאורטית שלו היא הגישה החברתית של המוגבלות, מבקש לשים זרקור על האתגרים המאפיינים תהליכי שיתוף ציבור בקרב אנשים עם מוגבלויות, תוך התמקדות בשתי סוגיות מרכזיות: זהות המוזמנים לשולחן מקבלי ההחלטות, וחסמים המעכבים יישום אפקטיבי של תהליכי שיתוף. ניתוח הסוגיות וההמלצות שיוצגו במאמר זה יתבססו הן על ספרות העוסקת בתחום והן על מקרה בוחן (case study) של הצוות הבינמשרדי לתחום האפוטרופסות וחלופות לתמיכה והגנה על בגירים, אשר מחברים של המאמר היו שותפים בו.
מילות מפתח : שיתוף ציבור, אנשים עם מוגבלויות, אפוטרופסות, כשרות משפטית, נגישות