"טרם חתימה –

וְיָשָׁן, מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ (ויקרא, כו, י):

8.         בזהירות הראויה והמתבקשת  יצוין כי לו בית המשפט היה קורא למונחים הטבועים בחוק כמונחים מפגרים, וזאת בהקשר של חוסר התאמת סגנונם למציאות בת זמננו, יכול והיתה קמה סערה וזעקה כיצד זה השתמש בית המשפט בביטוי לא זהיר ולא ראוי זה – והכל, אך ביחס למונחים שבחוק.

והנה, החוק עושה שימוש בביטוי מפגר להגדיר אדם, בשר ודם, בעל התפתחות חסרה או לקוייה, ואין פוצה פה והכל מחרישים; דממה; "וְלֹא הָיָה נֹדֵד כָּנָף, וּפֹצֶה פֶה וּמְצַפְצֵף" (ישעיהו י, יד).

9.         ההגדרה "מפגר", לתיאור אדם שתפקודו והתנהגותו מוגבלת, וזאת בשל התפתחותו החסרה או הלקויה, שיכול והיתה מתאימה לעת חקיקת החוק בשנת 1969, צריכה אף היא לצעוד ולהתקדם לעבר ימינו אנו.

רק לשם הדוגמא תובא העובדה שגם הגוף המקצועי המוביל בתחום האבחון המקצועי בתחום, הוא האגודה האמריקאית לפיגור שכלי American Association on Mental Retardation, שינה את שמו ונקרא כיום   American Association on Intellectual and Developmental Disabilities.

10.       כבר לפני כעשרים שנים קבע המחוקק שיש להגן על כבודו של אדם עם מוגבלות, ואף עיגן את זכותו זו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, תוך שהצהיר שזכויות אלו ומחויבות החברה אליהן, מושתתות על ההכרה בעקרון השוויון, על ההכרה בערך האדם שנברא בצלם, ועל עקרון כבוד הבריות, ונתן לה תוקף בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח – 1998, אולם התאמה של המונח מפגר בחוק, נשתכחה מלב.

התאמה לשונית זו אינה מתבקשת אך בשל התאמתה לזמננו וימינו אנו, אלא בעיקר בשל מחויבותנו הן כפרטים והן כחברה כלפי כבודו של אדם, באשר הוא, ועל מנת שעקרונות היסוד הנזכרים לעיל, יקבלו ביטוי ראוי והולם ולא יישארו מן השפה ולחוץ.

11.       לאור כל האמור לעיל, אני מורה למזכירות להעביר פסק-דין זה לידי היועץ המשפטי של מערכת בתי המשפט אשר ישקול הפנייתו למשרד המשפטים – מחלקת ייעוץ וחקיקה,  או לכל גוף מתאים אחר על מנת שדברים אלו יעמדו לפניהם, וככל שיסברו שיש לתקן את הטעון תיקון – יעשו כן במקום הנכון."