המאמר עוסק בעמדותיהן של מנהלות בתי ספר יסודיים בישראל כלפי המעבר למדיניות ההכלה וההשתלבות של תלמידים עם מוגבלות במסגרות חינוך כלליות. מדיניות זו שואפת לקדם שוויון הזדמנויות תוך התאמת מערכת החינוך לצרכים מגוונים של תלמידים.
באמצעות ראיונות חצי מובנים עם 21 מנהלות, זוהו גישות חיוביות כלפי רפורמת ההכלה, לצד אתגרים משמעותיים ביישומה. המנהלות ציינו את תרומתה של מדיניות ההכלה לתלמידים עם מוגבלות, כולל שיפור רווחתם הנפשית, תחושת השייכות וההתפתחות החברתית-לימודית שלהם. עם זאת, הן התייחסו גם לקשיים, כגון מחסור במשאבים, היעדר הכשרה מתאימה לצוותים החינוכיים, ביורוקרטיה מכבידה, והשפעה אפשרית על תלמידים ללא מוגבלות.
הממצאים מדגישים את תפקידם הקריטי של מנהלי בתי ספר כמובילי שינוי ואת הצורך בהשקעה בתשתיות, הכשרה מקצועית, ובניית תמיכה מערכתית רחבה ליישום מיטבי של המדיניות. המחקר מספק תובנות חשובות על האתגרים וההזדמנויות הקשורים ברפורמת ההכלה, תוך דגש על החשיבות של גישות ערכיות ואסטרטגיות תומכות.

מילות מפתח: מדיניות הכלה, השתלבות, חינוך מיוחד, בתי ספר, עמדות מנהלות, רפורמת הכלה, תלמידים עם מוגבלות, מערכת החינוך בישראל, שילוב תלמידים, חינוך שוויוני

הפריט מתוך החוברת : מוגבלות וחברה: מחקר ופרקטיקה – גיליון 4

החוברת בעמוד הפריט במרכז משאבי הידע של בית איזי שפירא>>

המאמר הועלה לאתר באדיבות מרכז משאבי הידע, בית איזי שפירא.