המאמר בוחן את השיקולים המשפיעים על החלטות בני משפחה של אנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית (מש”ה) לגבי מעבר מגורים ממוסדות לדיור בקהילה. המאמר מתמקד בגישת האל-מיסוד (deinstitutionalization), המדגישה את הזכות של אנשים עם מוגבלות לחיות בסביבה קהילתית וליהנות מתנאים שוויוניים לאלו של כלל האוכלוסייה.
תוצאות המחקר מצביעות על כך שעמדות רגשיות ותפיסת שליטה הן מנבאות משמעותיות של החלטת המשפחה, בעוד שלנורמות סובייקטיביות יש פחות השפעה. כמו כן, נמצא שלגורמים אישיים כמו מגדר הדייר ומשך השהות במוסד יש השפעה על ההחלטה.
מילות מפתח : מגורים בקהילה, מוגבלות שכלית-התפתחותית, אל-מיסוד, דיור בקהילה, עמדות בני משפחה, דיור חוץ-ביתי, התנהגות מתוכננת, פיתוח רשתות תמיכה למשפחות
הפריט מתוך החוברת : מוגבלות וחברה: מחקר ופרקטיקה – גיליון 4
החוברת בעמוד הפריט במרכז משאבי הידע של בית איזי שפירא>>
המאמר הועלה לאתר באדיבות מרכז משאבי הידע, בית איזי שפירא.