בהקשר של התפרצות הקורונה בארץ והמגבלות שהוטלו על הדיירים עם מוגבלות בדיור חוץ־ביתי, לרבות מגבלות על השתתפותם החברתית ומניעת מפגשים עם אנשים מחוץ לצוות של מסגרת הדיור, חשוב היה להבין את ההשלכות של מצב זה על האופן שבו בני משפחה תיקשרו עם קרוביהם )הדיירים( ותמכו בהם בתקופה זו.

המחקר הנוכחי נערך במהלך הגל הראשון של התפרצות הקורונה בארץ )אפריל־מאי 2020 ( מתוך רצון ללמוד כיצד המשפחות תיקשרו ותמכו באופן בלתי־פורמלי עם ובקרוביהם. באופן מפורש כלל המחקר שלוש מטרות עיקריות: 1. להבין את אופי התמיכה והקשר בין בני המשפחה לקרוביהם – דיירים עם מוגבלות בדיור חוץ־ביתי – במהלך הגל הראשון של הקורונה;  2.לבדוק אם השכיחות של דרכי התקשורת והתמיכות הבלתי־פורמליות השתנו בתקופת הקורונה לעומת ימי השגרה. כלומר: האם המשפחות אימצו דרכי תקשורת חדשות כדי לשמור על קשר עם קרוביהם במהלך המגפה?; 3. להעריך אם משפחות היו שבעות רצון מהאינטראקציות עם קרוביהם (הדיירים בדיור־חוץ ביתי)  במהלך הגל הראשון של המגפה.

המאמר מתוך כתב העת מוגבלות וחברה-מחקר ופרקטיקה, גיליון מס’ 1, 2022, עמודים 53-68

לעמוד כתב העת “מוגבלות וחברה” במאגר הידע של בית איזי שפירא>>