רקע: אוכלוסייה מוכנה היטב למקרי חירום המוניים תגיב טוב יותר במשברים במצב אמת ותהיה פחות חשופה להשלכות השליליות שנגרמו מהאירוע. מטרת המחקר הייתה ללמוד על הדרכים בהם אנשים עם מוגבלויות תופסים מקרי חירום ולהבין את צרכיהם בהכנה לסיטואציות שכאלה.
שיטה: 16 ראיונות עומק חצי מובנים הועבר ל-17 אנשים עם מוגבלויות (מוטוריות, סנסוריות או נפשיות) (ראיון אחד היה עם זוג שבחר להתראיין יחדיו). הניתוח נעשה בגישה הפנומנולוגית.
תוצאות: המשתתפים לא עברו הכנה מיוחדת להתמודדות עם מקרי חירום. גישתם הייתה פטליסטית, המביעה תלות חזקה באנשים ומכונות. הם ביטאו את חוסר האמון הכללי שלהם ביכולת הרשויות להתכוונן לצרכיהם במצב חירום. זאת על אף, כי גם אנשים עם אותה המגבלה מציגים צרכים מגוונים.
מסקנות: כדי להתכוונן בצורה ראויה לפגיעות של אנשים עם מוגבלויות במצבי חירום, על אנשי מקצוע להבין טוב יותר את דרך החיים הייחודית שלהם במצבים שגרתיים ולמצוא דרכים להעצימם להפוך מעורבים במוכנות העצמית שלהם למצבי חירום. הצרכים של אנשים עם מוגבלויות צריכים להילקח בחשבון במושגים של זמן ומרחב, כמו גם על פי קטגוריות של מוגבלות.
שיטה: 16 ראיונות עומק חצי מובנים הועבר ל-17 אנשים עם מוגבלויות (מוטוריות, סנסוריות או נפשיות) (ראיון אחד היה עם זוג שבחר להתראיין יחדיו). הניתוח נעשה בגישה הפנומנולוגית.
תוצאות: המשתתפים לא עברו הכנה מיוחדת להתמודדות עם מקרי חירום. גישתם הייתה פטליסטית, המביעה תלות חזקה באנשים ומכונות. הם ביטאו את חוסר האמון הכללי שלהם ביכולת הרשויות להתכוונן לצרכיהם במצב חירום. זאת על אף, כי גם אנשים עם אותה המגבלה מציגים צרכים מגוונים.
מסקנות: כדי להתכוונן בצורה ראויה לפגיעות של אנשים עם מוגבלויות במצבי חירום, על אנשי מקצוע להבין טוב יותר את דרך החיים הייחודית שלהם במצבים שגרתיים ולמצוא דרכים להעצימם להפוך מעורבים במוכנות העצמית שלהם למצבי חירום. הצרכים של אנשים עם מוגבלויות צריכים להילקח בחשבון במושגים של זמן ומרחב, כמו גם על פי קטגוריות של מוגבלות.
המאמר פורסם בכתב העת Disability and Rehabilitation 2019 וקישור אליו מפורסם באתר קרן שלם באישורה של כותבת המאמר ד"ר עדי פינקלשטיין.
לקישור לכתב העת בו התפרסם המאמר לחץ כאן