המחקר המוצג במאמר זה, מבקש לבחון אם וכיצד השפיע חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות- התשנ”ח 1998, על פסיקתם של בתי המשפט בתחום ההפליה בתעסוקה. באופן ספציפי יותר הוא מבקש לבחון האם התפתחה בתחום התעסוקה דוקטרינה המשקפת את העקרונות שאותם ביקשו מנסחי החקיקה לקדם, וכן אם חל שינוי בשיח המשפטי בתחום התעסוקה המשקף תפיסה ביקורתית של מוגבלות ונכות. המאמר מבקש להציג את הגישה הביקורתית למוגבלות ומשפט (disability legal studies) ואת תרומתה המקורית הייחודית למחקר המשפטי. גישה זו מבקשת לחשוף את תפקידו של המשפט בהבניה החברתית של מוגבלות כנחיתות וכטרגדיה אישית, ולהציג קריאה חלופית הרואה במוגבלות תוצר של תהליכים חברתיים דינמיים. היא מבקשת גם לבסס את אחריותה של המדינה ואת אחריותם של הפרטים בה כלפי אנשים עם מוגבלויות.

מסקנת המאמר היא שהן עקרונות החקיקה והן הגישה הביקורתית למוגבלות טרם התבססו בפסיקה, וכי נדרשת היכרות מעמיקה יותר עימם על־ מנת למצות את השינוי שחוק השוויון ביקש ליצור.

המאמר פורסם לראשונה ב- “”עיוני משפט” (לה 97-150, 2012)- כתב העת למשפטים של אוניברסיטת תל אביב.

לצפייה במאמר לחץ כאן

.המאמר פורסם באתר קרן שלם באישורה של ד”ר שגית מור.