עבודת גמר זו לתואר שני (תזה) נערכה בסיוע מלגה מקרן שלם.
על פי הספרות המחקרית, אנשים עם נכות התפתחותית בכלל ומוגבלות שכלית התפתחותית (מש"ה) בפרט, מצויים בסיכון גבוה יותר לפגיעה מינית לעומת אנשים ללא נכות. המחקר בדק קשר בין משתנים של מודעות מינית (ידע מיני, התנהגות מינית, עניין מיני ועמדה לגבי מגעים מיניים), רמת תמיכה משפחתית וחברתית ותחושת בדידות, אסרטיביות מינית ותלות בעזרה במשימות טיפול עצמי כגורמי ניבוי לפגיעות מינית של אנשים עם מש"ה. הונח גם כי הפגיעות המינית תהיה מושפעת משילוב של משתנים. נראה שממצאי המחקר תומכים בתיאוריות הטוענות, שישנם גורמי סיכון המגבירים את הפגיעות המינית של אנשים עם מש"ה.