עבודת גמר זו לתואר שני (תזה) נערכה בסיוע מלגה מקרן שלם.
מטרת המחקר הינה לבחון את ההערכה הקוגניטיבית (תפיסת האירוע) דפוסי התגובה (אסטרטגיות ההתמודדות), הרווחה הנפשית והתפקוד ההורי בקרב אימהות ואבות לנוכח אירוע יציאה מהבית של ילדם בעלי מוגבלות קוגניטיבית ברמת חומרה נמוכה למסגרות דיור בקהילה. נמצא כי אירוע היציאה מהבית של ילד בוגר בעל מוגבלות קוגניטיבית הוא אירוע עמוק, מורכב ומשמעותי עבור המשפחה. הוא כולל משתנים רבים רגשיים וקוגניטיביים ומקיף תחומים רבים בחייהם של ההורים. הוא נתפס ע"י ההורים כאתגר, יותר מאשר כאיום ומתבטא ברווחה נפשית גבוהה יותר ממצוקה. עיקר השימוש הוא בדפוס התמודדות ממוקדת בעיה מאשר ממוקדת רגש.