עקרון הנגישות הפך מרכזי ביותר בעשורים האחרונים בשתי זירות מאבק משפטיות עיקריות: התנועה של נגישות לצדק ומשפט והתנועה לזכויות אנשים עם מוגבלות ומאבקה למען הזכות לנגישות. עם חקיקת פרק הנגישות בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות והתקנת תקנות נגישות השירות על פיו, הפך מושג הנגישות מרעיון מופשט לזכות משפטית אכיפה. מאמר זה מציג לראשונה סקירה מקיפה של נקודות ההשקה בין שתי התנועות ומצביע על התרומות הפוטנציאליות ההדדיות.

בהתבסס על הגישה הביקורתית למוגבלות ומשפט, בוחן המאמר את מעמדה של הזכות לנגישות במשפט הישראלי כיום ולאחר מכן את השפעת חקיקת הנגישות החדשה על נגישות המשפט מבחינתם של אנשים עם מוגבלויות. המאמר מציע להבחין בין שלושה מישורים של דיון: גישה לערכאות, נגישות למשפט ונגישות לצדק, וכמו כן בוחן את השפעת חקיקת הנגישות על כל אחד ממישורים אלה. תשומת לב מיוחדת מוקדשת להשפעת תקנות נגישות השירות על הנגישות להליך המשפטי. לסיום, המאמר מבקש להציג את תרומתן של התפתחויות אלו לנגישות המשפט לכלל האוכלוסייה, כלל הקבוצות המודרות ולפיתוח תפיסה של משפט נגיש לכל.

המאמר פורסם לראשונה על ידי כתב עת “חוקים” ח 2016 , 15-83 והועלה לאתר “נבו”.

לצפייה במאמר לחץ כאן

המאמר פורסם באתר קרן שלם באישורה של כותבת המאמר.