עבודה זו עוסקת בשונה ובשינוי: השונה – אדם אשר החברה מתייגת אותו על בסיס מוגבלותו ובשל דעות קדומות משייכת אותו לקטגוריה נפרדת, והשינוי – התהליך התפיסתי שראוי שתעבור החברה כדי לראות כל פרט כיחיד ומיוחד, שווה בין שווים. העבודה סקרה את התוכניות שפותחו והופעלו בעשור האחרון במסגרות החינוך הפורמאלי בישראל – גני הילדים, בתי הספר היסודיים, חטיבות הביניים ובתי הספר התיכוניים – תוכניות שנועדו ליצור שינוי חיובי בעמדותיהם של התלמידים כלפי אנשים עם מוגבלויות, ולסייע לקבלתם בחברה.
נסקרו הגישות התיאורטיות המקובלות בתחום והתמורות שחלו בהן, וכן נאסף ידע לגבי תהליך שינוי עמדות ומקומו של המורה בתהליך זה. התייחסות נפרדת ניתנה למהלך החינוכי-ערכי "האחר הוא אני" אשר משרד החינוך החל להוביל בשנת הלימודים הנוכחית. מהלך זה אמור לשנות לא רק את פניה של מערכת החינוך אלא להשפיע על החברה כולה, ושותפים לו רשויות מקומיות, מסגרות חינוך לא-פורמאלי, נציגי הורים, תלמידים ומוסדות נוספים.
נסקרו הגישות התיאורטיות המקובלות בתחום והתמורות שחלו בהן, וכן נאסף ידע לגבי תהליך שינוי עמדות ומקומו של המורה בתהליך זה. התייחסות נפרדת ניתנה למהלך החינוכי-ערכי "האחר הוא אני" אשר משרד החינוך החל להוביל בשנת הלימודים הנוכחית. מהלך זה אמור לשנות לא רק את פניה של מערכת החינוך אלא להשפיע על החברה כולה, ושותפים לו רשויות מקומיות, מסגרות חינוך לא-פורמאלי, נציגי הורים, תלמידים ומוסדות נוספים.
לקריאה והורדת תקציר מנהלים לחץ כאן