מטרת המחקר היתה בדיקת עמדות סטודנטים סדירים לתואר ראשון כלפי שילוב סטודנטים עם מוגבלות שכלית (מ"ש), הלומדים לתואר ראשון במסגרת פרויקט "עוצמות" – שילוב אקדמי בן שלושה שלבים של בוגרים עם מ"ש בבית הספר לחינוך באוניברסיטת "בר – אילן".
קבוצת ניסוי (N=63) כללה סטודנטים סדירים בשלושה קורסים ("אתגר שכלי", "מבוא לסוציולוגיה" ויהדות) בהם שולבו הסטודנטים עם מ"ש. קבוצת ביקורת (N=80) כללה סטודנטים בשני קורסים ("פסיכולוגיה פיזיולוגית", "מבוא לילד המיוחד") בהם לא שולבו סטודנטים עם מ"ש.
נעשה שימוש ב- 8 שאלוני עמדות כלפי שילוב סטודנטים בצ"מ, שחולקו לשלושה גורמים בהתאם למודל הסטיגמה (Corrigan, 2004): קוגניטיבי, רגשי והתנהגותי.
הניסוי נערך במשך סמסטר א’, השאלונים הועברו בתחילת הסמסטר ובסיומו, בקבוצות הניסוי והביקורת.
לגבי כלל הנבדקים נמצא, כי עמדותיהם בהיבט הקוגניטיבי והרגשי היו גבוהות מהממוצע ונעו בטווח שבין 100%-60%, לפני הקורס ובסופו, ואילו בהיבט ההתנהגותי העמדות היו בממוצע, והן עמדו על 50% מתוך 100%.
בקבוצות הניסוי, בקורסים "מבוא לסוציולוגיה" וקורס יהדות, חל שיפור בעמדות כלפי אוכלוסייה עם מ"ש לאחר השתתפות בקורס במדדים הקוגניטיביים וההתנהגותיים, בהתאמה לגישת המגע (Thibaut, 2017), ומודל הסטיגמה (Corrigan, 2004). המפגש והאינטראקציה בין הסטודנטים בקורס תרמו להפחתת הסטיגמה כלפי סטודנטים עם מ"ש, וכן קבלת מידע קוגניטיבי אודות המוגבלות (באמצעות חומרי הלימוד), העלה את רמת האופטימיות כלפיהם. עם זאת, בקורס "אתגר שכלי", חלה ירידה במדדים ההתנהגותיים, זאת בשל העובדה שהסטודנטים עם מ"ש בקורס זה לא התאימו למסגרת זו של השילוב (הינם בעלי רמה נמוכה יותר מאשר הסטודנטים ששולבו ביתר הקורסים), אך לא ניתן היה לדעת על כך מראש.
בקבוצות הביקורת התוצאות חלוקות: בקורס "מבוא לילד המיוחד", שעסק בתחומי הכלה וידע אודות המוגבלות, חלה עליה במדדים ההתנהגותיים והרגשיים, בהתאמה לגישת הידע (Werner, 2015). בקורס "פסיכולוגיה פיזיולוגית", שעסק בנושאים נוירולוגיים, חלה ירידה במדדים הקוגניטיביים, בהתאמה ל"תאוריית האיום המוכלל" (Stephan & Stephan, 2017) וחוסר היכרות עם מ"ש, אשר יצר סטריאוטיפ קוגניטיבי.
קבוצת ניסוי (N=63) כללה סטודנטים סדירים בשלושה קורסים ("אתגר שכלי", "מבוא לסוציולוגיה" ויהדות) בהם שולבו הסטודנטים עם מ"ש. קבוצת ביקורת (N=80) כללה סטודנטים בשני קורסים ("פסיכולוגיה פיזיולוגית", "מבוא לילד המיוחד") בהם לא שולבו סטודנטים עם מ"ש.
נעשה שימוש ב- 8 שאלוני עמדות כלפי שילוב סטודנטים בצ"מ, שחולקו לשלושה גורמים בהתאם למודל הסטיגמה (Corrigan, 2004): קוגניטיבי, רגשי והתנהגותי.
הניסוי נערך במשך סמסטר א’, השאלונים הועברו בתחילת הסמסטר ובסיומו, בקבוצות הניסוי והביקורת.
לגבי כלל הנבדקים נמצא, כי עמדותיהם בהיבט הקוגניטיבי והרגשי היו גבוהות מהממוצע ונעו בטווח שבין 100%-60%, לפני הקורס ובסופו, ואילו בהיבט ההתנהגותי העמדות היו בממוצע, והן עמדו על 50% מתוך 100%.
בקבוצות הניסוי, בקורסים "מבוא לסוציולוגיה" וקורס יהדות, חל שיפור בעמדות כלפי אוכלוסייה עם מ"ש לאחר השתתפות בקורס במדדים הקוגניטיביים וההתנהגותיים, בהתאמה לגישת המגע (Thibaut, 2017), ומודל הסטיגמה (Corrigan, 2004). המפגש והאינטראקציה בין הסטודנטים בקורס תרמו להפחתת הסטיגמה כלפי סטודנטים עם מ"ש, וכן קבלת מידע קוגניטיבי אודות המוגבלות (באמצעות חומרי הלימוד), העלה את רמת האופטימיות כלפיהם. עם זאת, בקורס "אתגר שכלי", חלה ירידה במדדים ההתנהגותיים, זאת בשל העובדה שהסטודנטים עם מ"ש בקורס זה לא התאימו למסגרת זו של השילוב (הינם בעלי רמה נמוכה יותר מאשר הסטודנטים ששולבו ביתר הקורסים), אך לא ניתן היה לדעת על כך מראש.
בקבוצות הביקורת התוצאות חלוקות: בקורס "מבוא לילד המיוחד", שעסק בתחומי הכלה וידע אודות המוגבלות, חלה עליה במדדים ההתנהגותיים והרגשיים, בהתאמה לגישת הידע (Werner, 2015). בקורס "פסיכולוגיה פיזיולוגית", שעסק בנושאים נוירולוגיים, חלה ירידה במדדים הקוגניטיביים, בהתאמה ל"תאוריית האיום המוכלל" (Stephan & Stephan, 2017) וחוסר היכרות עם מ"ש, אשר יצר סטריאוטיפ קוגניטיבי.
קישור למחקר הועלה לאתר באישור הכותבת.
לצפייה במחקר לחץ כאן