מחקר זה נעשה במימון קרן שלם.
מחקרים מצאו כי קיים קשר בין שימוש בטכנולוגיות של תקשורת דיגיטלית לבין תחושת בדידות מופחתת בקרב זקנים מהאוכלוסייה הכללית. יחד עם זאת, נושא זה טרם נבחן בקרב אנשים מזדקנים עם מוגבלות שכלית במסגרות דיור. מטרת המחקר הנוכחי הייתה להבין ולתאר את תהליך האימוץ של טכנולוגיית תקשורת דיגיטלית, כולל חווית המשתמש, לשימור קשר בין אנשים מזדקנים עם מוגבלות שכלית המתגוררים במסגרות של דיור חוץ-ביתי לבני משפחותיהם. המדגם כלל 16 דיאדות של דייר ובן משפחה ושמונה אנשי צוות ממסגרות דיור שונות השתתפו בתוכנית ההתערבות (שימוש בטאבלט לשיחות וידאו עם המשפחה) ובמחקר המלווה (ראיונות איכותניים ותיעוד כמותי של נתוני השיחות). ממצאי המחקר הראו כי השימוש בטכנולוגיה של תקשורת דיגיטלית תרם לקשר של אנשים מזדקנים עם מוגבלות שכלית, במיוחד אלה בתפקוד גבוה, עם בני משפחותיהם. במקביל, יש לתת את הדעת לגורמים סביבתיים כמו מוכנות, יכולת, הדרכה ותמיכה בדייר, במשפחה ובצוות. מבחינה תיאורטית, ממצאי המחקר תורמים להבנת הגורמים הייחודים המשמעותיים בתהליך אימוץ של טכנולוגיות תקשורת דיגיטלית בקרב אנשים מזדקנים עם מוגבלות שכלית. מבחינה פרקטית, מסגרות דיור אשר בוחרות לשלב טכנולוגיות מסוג זה צריכות לעשות זאת כחלק מפעילות פנאי בשגרה תוך התייחסות לרמת התפקוד של המשתמשים, קרי אנשים מזדקנים עם מוגבלות שכלית, והיכולת של הצוות לספק תמיכה שוטפת לדיירים.
בעקבות המחקר נכתב המסמך : עקרונות לשיחת וידאו מיטבית למקבלי שירות עם מוגבלות שכלית התפתחותית המתגוררים במסגרות דיור” לעיון במסמך>>
מילות מפתח: מוגבלות שכלית התפתחותית, זקנה, דיור חוץ-ביתי, טכנולוגיית תקשורת, מדיה חברתית.