מחקר זה נערך בסיוע מענק מקרן שלם.
בשנים האחרונות גוברת המודעות לחשיבותו של כוח האדם המטפל באנשים עם מוגבלות, לאיכות החיים. המטפלים והמדריכים המעניקים טיפול ישיר לאנשים אלה במסגרות יום בקהילה, מהווים רכיב חשוב במערך שירותים זה. המחקר נועד לאפיין את המטפלים והמדריכים המטפלים באנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית בשלוש מסגרות יום בקהילה: בדיור, בעבודה שיקומית, וביום שהות ארוך. המטרה הייתה לעמוד על תפיסות התפקיד של המטפלים, על שביעות רצונם מהעבודה ועל תופעות השחיקה והעייפות.
נבדקו דפוסי גיוס המטפלים ומדיניות הארגונים כלפי העסקתם. מן הממצאים, עולות מספר סוגיות באשר לתפקידם של מטפלים ומדריכים במסגרות אלה, וכיוונים לפיתוח תפקיד זה.