סוגיות "המסוגלות לעמוד לדין", "אחריות פלילית" ו"מסוכנות מינית" של עברייני מין עם מש"ה מתבססת כיום על מוסכמות ותובנות קליניות, ומטרת המחקר לבחון את התאמתן למודל המחקר ה"קליני-מדעי". המחקר כלל סקירה תיאורטית מקיפה של תופעת העבריינות המינית בקרב אנשים עם מש"ה בשנים 1975-2013 (N=126), את התאמת חוות הדעת של אנשי מקצוע למודל וכן את התאמת החלטות בתי המשפט לחוות הדעת. הערכת התאמת חוות הדעת למודל נעשתה ביחס ל-3 כלי מחקר סטטיסטיים המעריכים כל אחד מהסוגיות באופן בלתי-תלוי. נמצא כי בהתבסס על כלים המקובלים ל"הערכת מסוכנות מינית" באוכלוסייה הכללית אנשים עם מש"ה נמצאים כבעלי רמת מסוכנות מינית גבוהה אך פער זה הינו בלתי מייצג. כמו כן, נמצא כי כמחצית מהגורמים המתייחסים ל"מסוגלות לעמוד לדין" אינם באים כלל לידי ביטוי בחוות הדעת של המומחים, וכי מתוך 49 גורמים חוות הדעת מתייחסות בממוצע ל-5.9 גורמים בלבד (בטווח הנע בין 0-13). ממצאים דומים נמצאו בהתייחס ל"אחריות פלילית", כאשר חוות הדעת מתייחסות בממוצע ל-10.9 גורמים בלבד מתוך 30 (בטווח הנע בין 3-19), וכן נמצא כי בישראל לא קיים כלי אבחוני לקביעת אחריות פלילית. קיימת התאמה גבוהה מאוד בין חוות הדעת לבין החלטות בתי המשפט, כך שרק כמחצית מהאנשים עם מש"ה נקבעים כמי שמסוגלים לעמוד לדין ולשאת באחריות פלילית.

 

לצפיה בהרצאה שניתנה במסגרת יום העיון המחקרי של קרן שלם לשנת 2016   לחץ כאן