עבודת גמר זו לתואר שני (תזה) נערכה בסיוע מלגה מקרן שלם.
מטרת המחקר היא לתרום להבנה התיאורטית של הגורמים המשפיעים על הבחירה בהתערבויות שנוקטים העוסי"ם ופקידי הסעד במקרים של אלימות, ניצול והזנחה של ילדים בעלי מוגבלות שכלית התפתחותית (מש"ה) בתוך המשפחה. הממצאים מראים שהעוסי"ם ופקידי הסעד אינם מושפעים מעמדותיהם ומניסיונם בעבודה בתחום המש"ה. נמצא שהם נוטים להתערב במקרים של אלימות במשפחה כלפי ילדים בעלי מש"ה ומאמינים כי במקרים של אלימות צריך לטפל בדרכי התערבויות סמכותית ולא בדרכי התערבויות טיפולית. הדגש צריך להיות מופנה למרכיבים השונים בהכשרתם של העוסי"ם ופקידי הסעד ביחס לסיטואציות של אלימות במשפחה כלפי ילדים בעלי פיגור שכלי.