ארכיונים: מאגר ידע ומחקר

המחקר המוצג במאמר זה, מבקש לבחון אם וכיצד השפיע חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות- התשנ”ח 1998, על פסיקתם של בתי המשפט בתחום ההפליה בתעסוקה. באופן ספציפי יותר הוא מבקש לבחון האם התפתחה בתחום התעסוקה דוקטרינה המשקפת את העקרונות שאותם ביקשו מנסחי החקיקה לקדם, וכן אם חל שינוי בשיח המשפטי בתחום התעסוקה המשקף תפיסה ביקורתית

קידום השוויון של אנשים עם מוגבלויות בתחום התעסוקה הפך נושא מרכזי בעשורים האחרונים. מבין הקבוצות שחוות אפליה בעבודה, מצבם של אנשים עם מוגבלויות הינו בין החמורים. בישראל עמד נושא התעסוקה במוקד הדיון והמדיניות מאז שנות ה90, עת החל עידן הזכויות של אנשים עם מוגבלויות. על אף המאמצים הרבים שנעשו בנושא, בעיקרם, חוק שוויון זכויות לאנשים

בשנים האחרונות הולך ומתגבר זרם הפסיקה והחקיקה, הנענה ליוזמותיהם של אנשים עם מוגבלויות, מעגן את זכויותיהם, ויוצר מנגנונים, המקדמים את שילובם והשתתפותם בחברה כאזרחים שווים. גולת הכותרת של תהליך זה הוא חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשמ”ח 1998- , אשר הווה נקודת ציון מכרעת בהכרה המשפטית הפורמלית בזכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות במשפט הישראלי.

מאמר זה מבקש לפרוש את התשתית הנורמטיבית לזכויות אנשים עם מוגבלויות כיום, עשרים שנה לאחר חקיקת חוק שווין זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ”ח- 1998. בשלושת העשורים האחרונים חלה התקדמות ניכרת בתחום זה, אך בפועל מצב הזכויות של אנשים עם מוגבלויות בישראל עודנו רחוק מלהשביע רצון. התשתית הנורמטיבית הנפרשת במאמר זה אינה תיאור פוזיטיבי של המצב