ארכיונים: מאגר ידע ומחקר

חשיבות ההנגשה של כנסים אקדמיים, כנסים מקצועיים וכנסים אחרים נובעת ממרכזיותה של הזכות לנגישות כזכות אדם בסיסית לאנשים עם מוגבלויות. זכות זו זכתה להכרה במשפט  הבינלאומי במסגרת אמנת האו”ם בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות, 2006 , והיא עוגנה גם בחקיקה המקומית במסגרת “חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות”, התשנ”ח 1998- (להלן: “חוק השוויון”). נגישות לכנסים מאפשרת

בשנת 1988 נחקק חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ”ח 1998, במטרה להגן על חירותם ועל זכאותם של אנשים עם מוגבלות להתנהלות עצמאית, להשתתפות ולשותפות מלאה בחברה. בשנת 2005 התווסף לחוק זה פרק הנגישות (תיקון מס’ 2), הכולל בים היתר התייחסות לנגישות השירות, ובתוך כך נגישות למידע (סעיף 29 לחוק). במאמר נטען כי על אף

עקרון הנגישות הפך מרכזי ביותר בעשורים האחרונים בשתי זירות מאבק משפטיות עיקריות: התנועה של נגישות לצדק ומשפט והתנועה לזכויות אנשים עם מוגבלות ומאבקה למען הזכות לנגישות. עם חקיקת פרק הנגישות בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות והתקנת תקנות נגישות השירות על פיו, הפך מושג הנגישות מרעיון מופשט לזכות משפטית אכיפה. מאמר זה מציג לראשונה סקירה

מאז שנות התשעים של המאה העשרים מחלחלת בישראל תפיסה חדשה אשר רואה באנשים עם מוגבלויות אנשים שווי זכויות בחברה ובמשפט ומבקשת להיאבק בהדרה, בהפליה ובדיכוי שאנשים עם מוגבלויות חווים בכל תחומי החיים. אנשים עם מוגבלויות נאבקים לשילובם בחינוך, דיור בקהילה, נגישות למרחבים ושירותים ציבוריים ועוד. המאבק לשינוי המצב מתחולל בזירות רבות: החל מאקטיביזם חברתי, דרך פעילות