המאמר עוסק במיקומם של אנשי מקצוע מתחום הנגישות האורבנית בשלבי התכנון והפיתוח וכן בעת האכיפה של התאמות נגישות במרחב העירוני. באמצעות השוואה בין ערים גדולות בארה”ב (ניו יורק, שיקגו, לוס אנג’לס וסן פרנסיסקו) ובין תל אביב-יפו, אנו מזהים שני מודלים מרכזיים: המודל המבוזר של פרופיזונליזציה ואכיפה (הקיים בערי ארה”ב) והמודל המרוכז של פרופסיונליזציה ואכיפה (הקיים בישראל). לאור הדרכים השונות בהן ערים המוצגות במאמר משלבות אנשי מקצוע ומפתחות מנגנוני אכיפה בתחומן, אנו טוענים שניתן ללמוד מכל אחת מהן ומציעים תפיסה לקדם תהליך של פרופסיונליזציה בתחום של נגישות אורבנית. לסיום, אנו מציעים עקרונות לעשות זאת בדרך שתבטיח מעורבות של תושבים עם מוגבלות בעלי ידע מניסיון, הכשרות מוסדרות ומפוקחות לאנשי מקצוע בתחום הנגישות, ומחויבות מצד רשויות מקומיות ליצירת מרחב אורבני נגיש.

המאמר פורסם באישור הכותבים והוא פורסם ב- Fordham Urban Law Journal, Vol 47, No 5.