המאמר בוחן באופן ביקורתי את העמדה “הלא מתערבת”, הנחשבת כנייטראלית, של גורמי טיפול במתן ייעוץ גנטי-רפואי לגבי הפסקת הריון בעקבות אבחנה של “פגם” בעובר, בישראל. הוא שואף להבין לעומקה את משמעות המושג “בחירה מוסרית אישית” (individual moral choice , מושג שטבע טום שייקספיר) במקרים ממשיים בהם הורים ניצבים בפני החלטה כגון זאת. כמקרה מבחן, אני מנתחת שני נרטיבים שכתבה רופאת משפחה ומורה לאתיקה רפואית, שפורסמו לאחר ייעוץ גנטי שנתנה להורים לעובר הנושא את אותה מוטציה גנטית שהכותבת נושאת בעצמה.הנרטיב הראשון מתמקד בשאלות המקצועיות והאתיות ובשיח הפנימי של הכותבת בעת מתן הייעוץ הגנטי, והשני מתאר את ניסיונה האישי וחוויותיה בעת שהייתה מאושפזת בבית החולים, בילדותה. הגישה הנרטיבית לאתיקה רפואית והקריאה הצמודה של שני הסיפורים, חושפות הן את כשלי החשיבה הרפואית “האובייקטיבית” והן את הבעייתיות של הגישה הסוציולוגית-פילוסופית השגורה בתחום לימודי המוגבלויות כאשר אנו בוחנים את התנאים לבחירה מוסרית אישית ב”הפלה סלקטיבית”, ומבליטות את היותה תמיד ייחודית ותלויית תרבות, מצב וזמן.
מאמרה של ד”ר עינת אברהמי, בתוך הספר : PathoGraphicsPathoGraphics
Narrative, Aesthetics, Contention, Community
עורכים : Edited by Susan Merrill Squier and Irmela Marei Krüger-Fürhoff