בשנים האחרונות הולך ומתגבר זרם הפסיקה והחקיקה, הנענה ליוזמותיהם של אנשים עם מוגבלויות, מעגן את זכויותיהם, ויוצר מנגנונים, המקדמים את שילובם והשתתפותם בחברה כאזרחים שווים. גולת הכותרת של תהליך זה הוא חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשמ”ח 1998- , אשר הווה נקודת ציון מכרעת בהכרה המשפטית הפורמלית בזכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות במשפט הישראלי. החוק עיגן את זכותם של אנשים עם מוגבלויות לנגישות בתחבורה הציבורית ולשוויון בתעסוקה וכן קבע שורה של עקרונות יסוד, המשמשים כקווים מנחים וככלים פרשניים במקרים נוספים. חוק השוויון מהווה נקודת ציון מרכזית וחשובה בתקופה המשתרעת על פני שלושת העשורים האחרונים לערך, בה עולה המודעות לזכויות אנשים עם

מוגבלויות, גוברת הפעילות בקרב אנשים עם מוגבלויות, הדורשים להיות שותפים משפיעים בתהליכי קבלת החלטות הנוגעים להם ולעתידם, וגוברת ההכרה המשפטית בזכויותיהם.

במאמר זה מבקשת ד”ר שגית מור לבחון את תהליך ההתגבשות, ההמשגה וההכרה של זכויות אנשים עם מוגבלויות. זאת דרך התבוננות על מעמדן של זכויות אנשים עם מוגבלויות בישראל, שאלת הנגישות לזכויות אלו והאפשרות למימושן.

המאמר פורסם לראשונה בספר ‘נגישות לצדק חברתי בישראל’ , עמ’ 79. והועלה לעמוד של ד”ר שגית מור, באתר של הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת חיפה.

לצפייה במאמר לחץ כאן

המאמר פורסם באתר קרן שלם באישורה של כותבת המאמר.