על המחקר – ילדים עם מוגבלות שכלית התפתחותית עשויים לחוות את הסביבה ככאוטית, מאיימת, מבלבלת ויוצרת גירוי יתר או תת גירוי. הם עשויים להגיב לסביבה זו בהתנהגות בלתי מסתגלת. מחקר זה בוחן את היעילות קצרת הטווח של ה”סנוזלן” בהתערבות בילדים עם מוגבלות שכלית התפתחותית קשה ובינונית המפגינים התנהגות בלתי מסתגלת.

שאלות המחקר – 

1. תהיה הפחתה במספר ותדירות ההתנהגויות הבלתי מסתגלות כאשר הילדים נמצאים ב”סנוזלן” בהשוואה לחדר המשחקים
2. תהיה עלייה בהתנהגות המסתגלת ב”סנוזלן” לעומת חדר המשחקים
3. יהיה שינוי בקצב הלב בין שני חדרי הטיפולים

סביבת הסנוזלן – סביבת הסנוזלן החדשה כללה:

1. חדר מואר חלקית, עם ווילונות שאינם מאפשרים כניסת אור שמש
2. הקירות והרצפה מרופדים במזרונים לבנים רכים
3. גירויים חזותיים המטילים אורות צבעוניים על הקירות, הנעים בקצב קבוע
4. הטיפולים ממוקדים בילד והינם בעלי רצף גמיש
5. הטיפול כולל: לחץ עמוק, גירוי טקטילי, ריחות ומוסיקה שקטה

סביבת חדר המשחקים – החדר כלל ציוד לאינטגרציה סנסורית, מזרונים, בריכת כדורים, נדנדות וכדומה.

1. הטיפולים ממוקדים בילד והינם בעלי רצף גמיש
2. בחדר ישנה תאורת פלואורסנט אופיינית, ללא גירויים חזותיים
3. ללא מוסיקה וללא ריחות

מסקנות ודיון – 

הממצאים מצביעים על כך שלסנוזלן ישנה השפעה חיובית קצרת טווח על ילדים עם מוגבלות שכלית התפתחותית. ניתן לראות זאת בהפחתה בהתנהגות הבלתי מסתגלת ובעלייה ובהתנהגות המסתגלת שנצפו בסנוזלן בזמן הטיפול בניגוד לחדר המשחקים. הדבר משתקף גם בשינויים בקצב הלב. במהלך טיפול הסנוזלן קצב הלב של הילדים היה מאוזן: ילדים פסיביים הפגינו עלייה בקצב הלב ואילו ילדים היפראקטיביים הפגינו הפחתה בקצב הלב. איזון זה לא נמצא בחדר המשחקים.

מחקר זה תואם תצפיות קודמות. מחקרים בתחום המוגבלות השכלית ההתפתחותית נוהגים לראות את ההתנהגות הבלתי מסתגלת כנובעת מסיבה התנהגותית. Ayres טענה כי ההתנהגויות נובעות מסיבה תחושתית. אחת ההנחות המרכזית במחקר זה היתה כי הסנוזלן, בהיותו סביבה מותאמת מבחינה חושית, שינה את הגירויים הנקלטים ויתכן כי היה לדבר השפעה על מערכת העצבים. בחדר המשחקים נצפו התנהגויות בלתי מסתגלות שונות, כגון נפנוף ידיים או הטחת ראש.. התנהגויות אלו לא נצפו בזמן הטיפול בסנוזלן.

קצב הלב הינו אחד מן המדדים הפיזיולוגיים השכיחים של דחק. המחקרים מצביעים על ההשפעה המווסתת או הפרדוקסלית של גירויים שונים. ההנחה היא כי תנועה של נדנוד עצמי, לדוגמה, יכולה לספק רמה גבוהה יותר של גירוי עבור אנשים שאינם מסוגלים לעבד מספיק מידע מן הגירויים בסביבה, או שהוא יכול לספק השפעה מרגיעה כללית החוסמת סביבה מציפה מדי. יתכן כי הדבר יכול לשמש כהסבר לעלייה ולירידה שנצפו בקצב הלב של הילדים בסנוזלן.

ממצאי המחקר הנוכחי מצאו כי הסנוזלן הינו כלי טיפולי יעיל בזמן טיפול. יתכן כי  לעובדה זו יש השלכות גם לגבי אוכלוסיות נוספות החשות דחק, כגון אנשים עם אוטיזם, דמנציה ואחרים.

המאמר פורסם בכתב העת : The British Journal of Development Disabilities

Shapiro, M., Parush, S., Green, M., & Roth, D. (1997). The efficacy of the “Snoezelen” in the management of children with mental retardation who exhibit maladaptive behaviours. The British Journal of Development Disabilities,43 (85) 140-155.