המחקר ביקש לבחון את נושא הפנאי של בני נוער עם מוגבלות מנקודות מבט שונות לכן בחרנו לקבל מידע, באמצעות ראיונות מובנים למחצה, מאנשים המעורבים בנושא מזוויות שונות. משתתפי המחקר היו הורים לצעירים עם מוגבלות, צעירים עם מוגבלות, יזמים ומפעילים – אנשים שפיתחו ו/או מקיימים פעילויות לנוער עם מוגבלות (חלקם הורים), ובעלי תפקידים/אנשי ממסד שעיסוקם באוכלוסייה עם מוגבלות. בין הארגונים והיזמים ניתן למנות עמותות, רשויות מקומיות וארגונים ארציים.
איסוף הנתונים נערך במהלך החודשים נובמבר 2014 עד מרץ 2015.
הממצאים אורגנו בהתאם לחמש התמות שעלו מניתוח הראיונות: צרכים; המענים לצרכים – פעילויות הפנאי; תרומת פעילויות הפנאי; קשיים; רשויות ציבורית ומגזר שלישי – תפקידים ועשייה.
מסקנות המחקר מצביעות על כך שיש פעילויות פנאי אך הן ברובן ספורדיות, מקומיות, זמניות, בהיקף מצומצם והמידע אודותן אינו זמין.
הממצאים אורגנו בהתאם לחמש התמות שעלו מניתוח הראיונות: צרכים; המענים לצרכים – פעילויות הפנאי; תרומת פעילויות הפנאי; קשיים; רשויות ציבורית ומגזר שלישי – תפקידים ועשייה.
מסקנות המחקר מצביעות על כך שיש פעילויות פנאי אך הן ברובן ספורדיות, מקומיות, זמניות, בהיקף מצומצם והמידע אודותן אינו זמין.
על כן, נחוצה מדיניות אשר תהווה תשתית תקציבית, מבנית, ארגונית, אנושית, מקצועית – ומעל לכול: תפיסתית.