מחקר זה עוסק באנשים מזדקנים עם תפקוד שכלי גבולי (תש”ג) ויתמקד בתפיסותיהם אודות הזדקנות וזקנה והקשר שלהם עם אחיהם ללא מוגבלות בתקופה זו. מטרת המחקר להאיר ולהעלות לשיח המקצועי קשרי אחאים, כשאחד מהאחים עם תש”ג ועומד בפתחה של הזקנה, דווקא מנקודת מבטו של האח עם המוגבלות. מדגם המחקר מורכב מעשרים אנשים עם תש”ג, גברים ונשים בגילי 40-60, המתגוררים במסגרות דיור חוץ ביתי. המחקר בוצע באמצעות ראיונות חצי מובנים מותאמים, ולאחר מכן הם נותחו במתודה איכותנית-פנומנולוגית.

מניתוח ממצאיו של מחקר זה עלו שלוש תמות מרכזיות: 1. תפיסות ורגשות כלפי זקנה; 2. מערכות תמיכה בלתי פורמליות בהווה; 3. קשרי אחאות לעת זקנה. אלה העלו לפני השטח צורך עז בהתייחסות לנקודות משיקות בין תחומי הידע של עולם לימודי המוגבלות ועולם הגרונטולוגיה, על מנת להבין באופן מקיף את חווייתם וצרכיהם של אנשים מזדקנים וזקנים עם תש”ג ולהעניק להם מענים ראויים. כמו כן, נרקמה הבנה אודות מערכות תמיכה בלתי פורמליות של אוכלוסייה זו בהווה ואופי הקשר אותו מבקשים לעצמם אנשים עם תש”ג, בעתיד, עם אחים ללא מוגבלות. לבסוף, הודגשו צעדים אופרטיביים הכרחיים שעל צוותי מסגרות הדיור, קובעי מדיניות ואנשי מחקר לנקוט על מנת לסייע לאנשים עם תש”ג לשפר את איכות חייהם ולעצבם באופן אותו הם-עצמם מוצאים לנכון.

מילות מפתח: תפקוד שכלי גבולי, מוגבלות שכלית, זקנה, קשרי אחים, מערכות תמיכה בלתי פורמליות