רצונו של אדם להפוך להורה יכול להיות חזק מאוד, בייחוד בחברות המקדשות ילודה והקמת משפחה כמו החברה הישראלית-יהודית. בחברות כאלה מתורגמים בדרך כלל אותם ערכים משפחתיים למדיניות וחקיקה; כך עומדת ישראל בראש הרשימה המדרגת את מספר טיפולי הפוריות לאוכלוסיה בעולם, ומספר הטיפולים בה גדולים פי שמונה מהמקום השני ברשימה, והם אף ממומנים על ידי המדינה.
למרות זאת, המסלול להביא ילד לעולם אינו חלק ונגיש לכל האוכלוסיה בישראל. מקרה שעלה לאחרונה לדיון בהרכב מורחב בבית המשפט העליון הציף את העדר הגישה של אנשים עם מוגבלויות, אשר חולקים את השאיפה להקים משפחה אך אינם יכולים לשאת היריון, לאימוץ ולהליכי פונדקאות. המקרה של אורה מור יוסף, אשה החיה עם ניוון שרירים אשר לאחר שמיצתה את כל האפשרויות האחרות להביא ילד לעולם, נאלצה להיעזר בפונדקאית (אלטרואיסטית), תרומת זרע ותרומת ביצית כדי להגשים חלומה להפוך לאם. אלא שלאור העדר קשר הגנטי בינה לבין התינוקת שנולדה כתוצאה מההליך, זו נלקחה למשפחת אומנה מיד עם לידתה מבלי שניתנה לאורה אפילו ההזדמנות לראות אותה.
מאמר זה בוחן את המקרה של אורה מור יוסף בפרספקטיבה רחבה ותוך שימוש בכלים מתחום ״לימודי המוגבלות״. המאמר עורך השוואה בין מדיניות הפיריון ויחס המשפט והחברה להורים עם מוגבלויות בישראל ובארצות הברית, מאתר קשיים אוניברסליים של אוכלוסיה זו, מפנה למחקרים ופסקי דין בתחום ומנסה לפרק את הסטיגמה בנוגע לאפשרות של אנשים עם מוגבלויות להפוך ולתפקד כהורים. המאמר חושף אספקטים ורציונאלים שלא נמצאו בפסקי הדין בעניינה של אורה מור יוסף ובכך שואף לסייע במאמצים שנעשו באחרונה בישראל ובעולם לקידום מעמדם וענייניהם של הורים עם מוגבלויות.
למרות זאת, המסלול להביא ילד לעולם אינו חלק ונגיש לכל האוכלוסיה בישראל. מקרה שעלה לאחרונה לדיון בהרכב מורחב בבית המשפט העליון הציף את העדר הגישה של אנשים עם מוגבלויות, אשר חולקים את השאיפה להקים משפחה אך אינם יכולים לשאת היריון, לאימוץ ולהליכי פונדקאות. המקרה של אורה מור יוסף, אשה החיה עם ניוון שרירים אשר לאחר שמיצתה את כל האפשרויות האחרות להביא ילד לעולם, נאלצה להיעזר בפונדקאית (אלטרואיסטית), תרומת זרע ותרומת ביצית כדי להגשים חלומה להפוך לאם. אלא שלאור העדר קשר הגנטי בינה לבין התינוקת שנולדה כתוצאה מההליך, זו נלקחה למשפחת אומנה מיד עם לידתה מבלי שניתנה לאורה אפילו ההזדמנות לראות אותה.
מאמר זה בוחן את המקרה של אורה מור יוסף בפרספקטיבה רחבה ותוך שימוש בכלים מתחום ״לימודי המוגבלות״. המאמר עורך השוואה בין מדיניות הפיריון ויחס המשפט והחברה להורים עם מוגבלויות בישראל ובארצות הברית, מאתר קשיים אוניברסליים של אוכלוסיה זו, מפנה למחקרים ופסקי דין בתחום ומנסה לפרק את הסטיגמה בנוגע לאפשרות של אנשים עם מוגבלויות להפוך ולתפקד כהורים. המאמר חושף אספקטים ורציונאלים שלא נמצאו בפסקי הדין בעניינה של אורה מור יוסף ובכך שואף לסייע במאמצים שנעשו באחרונה בישראל ובעולם לקידום מעמדם וענייניהם של הורים עם מוגבלויות.
המאמר פורסם בכתב העת Columbia Journal of Gender & Law (כרך (1)30, אוגוסט 2015) ומפורסם באתר קרן שלם באישורו של עו"ד דורון דורפמן.