מטרת המחקר המתואר היתה לבחון הבדלים בין אחיות לאחים בנוגע לתפיסת מוכנותם לתפקיד עתידי של אפוטרופוס ל אֲחֵיהֶם עם מוגבלות התפתחותית (אוטיזם או מוגבלות שכלית), לאמונתם ביכולתם של אֲחֵיהֶם לקבל החלטות באופן עצמאי, וזאת כחלק ממוכנותם למלא תפקיד תומך בקבלת החלטות, ולמעורבותם בחייהם.

המחקר נערך במתודולוגיה משולבת (Mixed Method) . את שאלוני הדיווח העצמי מילאו 175 אחים בני 18 ומעלה, מהם 118 אחיות ו- 57 אחים. נבחנו מוכנותם לתפקיד העתידי, מעורבותם בחייהם של אחיהם עם המוגבלות, והתפיסות והתחושות הקשורות במעורבות זו . מניתוח השאלות הסגורות עולה כי אחיות מאמינות יותר מאחים ביכולת של האחים עם המוגבלות לקבל החלטות עצמאיות, ומגלות מעורבות חברתית רבה יותר מזו של אחים. עם זאת, בין האחים לאחיות לא נמצאו הבדלים מובהקים ב תפיסת המוכנות לאפוטרופסות, וברמת המעורבות הכללית. בניתוח תוכן של השאלה הפתוחה הוערכו רגשות המשתתפים כלפי אחיהם עם המוגבלות ו כלפי אופי מעורבותם בחייהם. הממצאים מלמדים כי מרבית האחים דיווחו על רגשות חיוביים, ומיעוטם דיווחו על רגשות מעורבים ועל רגשות שליליים ועוצמתיים. אופי המעורבות והרגשות שהיא מעוררת על ו בהקשרים שונים וביחס לתפקיד העתידי. המחקר הנוכחי מדגיש את חשיבות ההבדלים בין המינים בתהליכי תכנון עתידיים ובמוכנות שלהם לייצג באופן חוקי את אחיהם עם המוגבלות, לדאוג לענייניהם )אפוטרופוס( או לסייע להם ולתמוך בהחלטותיהם (תומך בקבלת החלטות).

מילות מפתח: אוטיזם, אפוטרופסות, מוגבלות התפתחותית, תמיכה בקבלת החלטות

להורדת המאמר

המאמר פורסם לראשונה בכתב העת “ביטחון סוציאלי” גיליון 119 – ניסן תשפ”ג, מרץ 2023

פרסום מאמר זה באתר קרן שלם נעשה בהסכמת הנהלת מערכת כתב העת “ביטחון סוציאלי” ובהסכמת החוקרת.