ידוע ששימור קשר עם המשפחה הוא מרכיב הכרחי לקידום הבריאות הנפשית של אנשים בגיל הזקנה. מחקרים מצאו כי שימוש בטכנולוגיות של תקשורת דיגיטלית, כמו אפליקציות לתקשורת בינאישית ורשתות חברתיות, עשוי להפחית את תחושת בדידות בקרב אנשים זקנים. אך מה לגבי אנשים מזדקנים עם מוגבלות שכלית, בפרט אלה המתגוררים במסגרות של דיור חוץ-ביתי? האם שימוש בטכנולוגיות אלה לשימור הקשר עם המשפחה הוא ישים ונגיש עבורם? על מנת לענות על שאלות אלה, ערכנו מחקר שמטרתו הייתה להבין ולתאר את תהליך האימוץ של טכנולוגיית תקשורת דיגיטלית — שימוש בוואטאספ לשיחות וידאו — כולל חווית המשתמש, לשימור קשר בין אנשים מזדקנים עם מוגבלות שכלית המתגוררים במסגרות של דיור חוץ-ביתי לבני משפחותיהם. ממצאי המחקר הצביעו על כך שהשימוש בטכנולוגיה תרם לקשר של אנשים מזדקנים עם מוגבלות שכלית, במיוחד אלה בתפקוד גבוה, עם בני משפחותיהם. המחקר תורם להבנת הגורמים הייחודים המשמעותיים בתהליך אימוץ של טכנולוגיות תקשורת דיגיטלית בקרב אנשים מזדקנים עם מוגבלות שכלית ,כמו יכולת לבקש סיוע ותמיכה וכן גישה חופשית למוצר הטכנולוגי. יש לציין כי על אף הצורך בהערכות מוקדמת והקצאת משאבים לשימוש בטכנולוגיית תקשורת דיגיטלית במסגרת הדיור, הרווח הרגשי הצפוי במקרה של אימוץ הטכנולוגיה יכול להיות גדול עבור הדייר, המשפחה והצוות. תדריך זה בא לסייע לצוותים במסגרות לקיים שיחות וידאו עם בני משפחה, חברים ועוד. במסגרתו נכתבו עקרונות מנחים לביצוע שיחות אלה באופן מיטבי ככל הניתן.
מסמך זה מבוסס על המחקר: “אנשים מזדקנים עם מוגבלות שכלית התפתחותית בדיור חוץ-ביתי: תיאור תהליך אימוץ של טכנולוגיית תקשורת דיגיטלית, כולל הבנת הצרכים והאתגרים, לשימור הקשר עם בני המשפחה” שנערך על ידי ד”ר כרמית-נעה שפיגלמן וד”ר מיכל איזקסון, אונ’ חיפה, 2023
המחקר נערך במימון של קרן שלם.
למחקר באתר קרן שלם>>
