באופן אידיאלי אמור היה תחום הנגישות להיות מטופל באופן כוללני ע”י גורם מקצועי אחד אולם המציאות מראה כי אין היום עדיין גורם מקצועי אשר התמחה בכל ההיבטים ולגבי כל המוגבלויות. על כן מצא המחוקק לנכון להתמודד עם הנושא דרך הגדרת תחומי ידע משלימים: “נגישות למבנים, תשתיות וסביבה” (מתו”ס) ו”נגישות לשירות”. התחום הראשון מוכר בארץ, אף כי לא נאכף, מזה עשרות שנים, בעיקר בזכות התיקון לחוק התכנון והבניה, התשכ”ה – 1965 מ– 1972 הכלול בפרק ה 1′: סידורים מיוחדים לנכים בבניינים ציבוריים. הפעילות הנוגעת ל”נגישות השירות”, מופיעה אמנם בחוקים שונים, הנוגעים בעיקר לאנשים עם מוגבלות חושית, אך מעולם לא הוגדרה או הומשגה כתחום ידע מקצועי. על כן נייחד את הדברים לתחום מאתגר זה הבא להבטיח כי כלל האנשים עם מוגבלות, דהיינו, אלה עם מוגבלות פיסית וחושית, נפשית, שכלית וקוגניטיבית ואחרים יוכלו ליהנות מסביבה, לאו דווקא פיזית, ומשירות נגיש אשר יאפשרו את השתלבותם המלאה בחברה.

המאמר מתוך כתב העת “עניין של גישה”, עמותת שק”ל, גליון 5, 2007