כולנו מכירים את התחושה הראשונה כאשר אנו נכנסים לחלל לא מוכר. זה יכול להיות חדר במלון, מרפאה, או כיתת לימוד. ברגע שפתחנו את הדלת ועברנו את סף הכניסה, ועוד לפני שהתייחסנו לאנשים שבו, עיצוב החלל משפיע על הרגשתנו ועל התייחסותנו לאירוע שבשלו הגענו למקום. חלל שאינו מכיל סיכונים ומכשולים, שבנוי באופן ברור, פתוח והיררכי, משדר נעימות, רוגע, פתיחות. חלל עמוס בפרטים מקשה על המשתמש, פיסית ומנטלית, ויוצר אי ביטחון וחוסר יכולת להתרכז בהתמצאות, בזיכרון, אי שקט. אני מבקש להצביע במאמר זה על כמה פרמטרים שיש לתת עליהם את הדעת בהקשר זה. תשומת לב אליהם ועיצוב פתרונות יצירתיים ייצרו סביבה שתתרום לרווחת כל המשתמשים. הדברים מבוססים על תובנות שפיתחתי תוך כדי עבודה בפרויקטים שונים בהם הייתי מעורב, כמתכנן או כיועץ נגישות, וגם על מספר מקורות מחקריים. בהרצאה בכנס של עמותת לשם, עמותה המספקת שירותי תמיכה לסטודנטים עם ליקויי למידה, הצגתי את תפישתי. בדו שיח שהתנהל במהלך ההרצאה אמרו לי מספר משתתפים כי במבנים בהם הם שוהים – גרים, עובדים או לומדים – גם כאשר העיצוב הוא חדש וחדשני, אך לא נלקחו בשיקול צורכיהם – הרי שמבחינתם נעשתה עבודה גרועה. הם מתקשים לתפקד בחלל שמסיח את תשומת ליבם מבחינת הארגון שלו והעומס בו, הגוונים שאינם מרגיעים, האקוסטיקה שאינה יוצרת חללים שקטים, תאורה שמפריעה להתרכז, או צורות שגורמות למתח.

המאמר מתוך כתב העת “עניין של גישה”, עמותת שק”ל, גליון 4, 2006