מחקר זה נעשה במימון קרן שלם.

מטרת המחקר: לתאר ולנתח את החוויה המשותפת של הדיירים והצוות במסגרות הדיור החוץ ביתיות לאנשים מזדקנים עם מש”ה, תוך השוואה בין הדיור התומך לדיור בקהילה.
שיטה: מחקר איכותני זה נערך בשלהי ולאחר תקופת הקורונה (הגל הרביעי והגל החמישי ו”החזרה לשגרה”). במסגרתו רואיינו בראיונות עומק 16 אנשים עם מש”ה (קלה עד בינונית) מזדקנים המתגוררים בדיור חוץ ביתי (8 מהדיור בקהילה ו-8 מהדיור התומך), ו-17 אנשי טיפול שונים העובדים במסגרות הדיור החוץ ביתי הללו (9 מהדיור בקהילה ו-8 מהדיור התומך) – סה”כ 33 ראיונות.
ממצאים: מניתוח הראיונות עלו שלוש תמות מרכזיות: א. כל מה שידענו לא היה רלוונטי כבר” : הקורונה כשחקן חדש במסגרות הדיור לאנשים מזדקנים עם מש”ה. ב. “זה היה דיני נפשות ממש, החיים שלהם בידיים שלי” : התארגנות הצוות המטפל במסגרות דיור חוץ ביתי לאנשים מזדקנים עם מש”ה. ג. , “אני חושב שאנחנו הרבה יותר חכמים. בדיעבד, הייתי עושה דברים אחרת…”: תובנות מהקורונה כמקרה בוחן (case in point).
מממצאי המחקר עולים יתרונותיו של הדיור הכוללני (דיור תומך) בהשוואה לדיור בקהילה לאנשים מזדקנים עם מש”ה, בהתמודדות עם מצבי חירום הדורשים שהות ארוכה במסגרות הדיור.
מסקנות: יש צורך לפתח תוכניות התערבות מותאמות למצבי חירום בדיור החוץ ביתי, בהתייחס לאופי המסגרת, שלב הזקנה, ורמת התפקוד של אנשים עם מש”ה.

במסגרת המחקר פותח מדריך מעשי להתמודדות עם מצבי חירום עבור אנשים מזדקנים עם מוגבלות שכלית התפתחותית בדיור חוץ ביתי. לעיון בתדריך>>

מילות מפתח : מוגבלות שכלית התפתחותית, זקנה, קורונה, מצבי חירום, דיור חוץ ביתי, אל-מיסוד, הצטלבויות (intersectionality)