מאמר זה נועד לחשוף את המציאות החברתית- משפטית שאותה חווים אנשים עם מוגבלויות שכליות ונפשיות בבואם במגע עם מערכת המשפט הפלילי והאתגרים העומדים בפני המערכת בבואה לדון במקרה שבו נפגע העבירה הנו אדם עם מוגבלות שכלית. הוא מראה כי החסמים העומדים בפני אנשים עם מוגבלויות בהליך הפלילי מתקיימים גם בין כתליו של בית המשפט, המושפע מהכללים המשפטיים המוטים ומפעולתן של סכמות קוגניטיביות המשפיעות על השימוש הלא מודע בסטראוטיפים ובהנחות מוקדמות. בשנת 2005 נחקק בישראל חוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית), התשס"ו- 2005, שתכליתו הנגשת הליכי החקירה והעדה לא/נשים עם מוגבלויות שכליות ונפשיות. חוק זה הביא לשינוי המצב המשפטי, אך כפי שעולה מן המאמר, פעולת החסמים לא תמה גם לאחר חקיקתו. מטרת מאמר זה הנה גיבוש תפיסה כוללת בדבר הנגשת ההליך הפלילי לאנשים עם מוגבלויות. נבחנים בו ההסדרים המשפטיים הקיימים, הרקע לחקיקתם ויישומם הנוכחי, ומוצעת בו מסגרת נורמטיבית שלאורה יש ליישם בעתיד. טענתנו היא שהתאמת ההליך הפלילי הנה חלק ממארג הזכויות המהותיות של אנשים עם מוגבלויות וכי יש לפרשה על רקע החקיקה כולה. מכלול ההתאמות שיצר חוק הליכי העדה וחקירה מאפשר לקולם של אנשים עם מוגבלויות ליהנות ממעמד שווה בקרב מגוון הקולות בחברה בהקשר של ההליך המשפטי הפלילי; יישום מלא ועקבי של החקיקה תוך היכרות עם ההצדקות והתכליות העומדות מאחוריה יסייע לבית המשפט בבירור שאלות של אשמה וחפות.
המאמר פורסם לראשונה בכתב העת "משפט וממשל" טז, 187, תשע"ה- הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת חיפה.
למאמר המלא לחץ כאן.
המאמר פורסם באתר קרן שלם באישורן של כותבות המאמר.