עבודת גמר זו לתואר שני (תזה) נערכה בסיוע מלגה מקרן שלם.

המושג “אינטליגנציה רגשית” הוגדר לראשונה על ידי Salovey and Mayer  וחילקו אותו לארבעה מרכיבים: תפיסה, שימוש, הבנה וניהול רגשות (perceive, use, understand, and manage emotions) המושג  “הון פסיכולוגי” הינו מבנה בעל ארבעה מדדים: תקווה, מסוגלות עצמית, עמידות ואופטימיות. מבנה זה מתייחס בחלקו לאמונות של אדם לגבי עצמו ובחלקו למשאבים אישיים. לאורך השנים המרכיב הרגשי נעדר לגמרי מהגדרת המוגבלות השכלית וטרם נבחנו משאבים אלו, אינטליגנציה רגשית והיבטים פסיכולוגים נוספים בקרב אוכלוסיית המוגבלים בשכלם.

הגדרת המוגבלות השכלית השתנתה באופן משמעותי במשך השנים ובכך משקפת את השינויים בהתייחסות לתופעה ובתפיסת החברה את המוגבלות השכלית. במחקרנו נשאלת השאלה, מדוע נעדר המרכיב הרגשי מהגדרת המוגבלות השכלית החדשה, האם בשל העדר מודעות לנושא אינטליגנציה רגשית? שכן, נושא זה התפתח רק במרוצת העשור האחרון באוכלוסייה עם התפתחות תקינה או שמעצבי ההגדרה חשבו שאין הבדל ברמת האינטליגנציה הרגשית בין אנשים עם מוגבלות שכלית לבין חבריהם עם התפתחות תקינה.

מטרתה של עבודת מחקר זו הינה להרחיב את הידע אודות אוכלוסיית המוגבלים בשכלם, הן באשר ליכולותיהם הרגשיות: האינטליגנציה הרגשית וההון הפסיכולוגי, תחום חשוב שלא נבדק בהרחבה עד כה באוכלוסייה זו והן באשר ליכולותיהם של בוגרים עם מוגבלות שכלית בהשוואה לבוגרים עם התפתחות תקינה בעלי גיל כרונולוגי זהה.

מילות מפתח: אינטליגנציה רגשית, הון פסיכולוגי, תקווה, מסוגלות עצמית, עמידות, אופטימיות, מוגבלות שכלית, מגדר, גיל כרונולוגי, מקום מגורים, איכות חיים.