מטרתו של מאמר זה היא להראות כיצד השתקה עשויה להיות לעיתים במציאות הסמויה מן העין, מוסווית תחת שיח אידיאולוגי של חמלה והגנה על אוכלוסיות חלשות, בעוד אותו שיח אידיאולוגי עצמו הוא שבמו ידיו מחליש אותן. המאמר עוסק בהליך המשפטי למינוי אפוטרופסות, ומציג ממצאי מחקר שערך ניתוח שיח של 75 תסקירי עובדים/ות סוציאליים/ות (להלן: עו”ס, עו”סים) שהוגשו לבתי משפט למשפחה בהליכי אפוטרופסות לזקנים בין 2011 ל-2016. המחקר נערך במתודולוגיה איכותנית של “ניתוח שיח ביקורתי”, וניתוח הנתונים כלל קידוד מסדר ראשון (זיהוי יחידות המשמעות, מיפוין וקיבוצן לקטגוריות), קידוד מסדר שני (המשגה ברמה גבוהה יותר) וניתוח לאור ההיבטים הרחבים יותר של התיאוריה הביקורתית.
ממצאי המחקר מראים כיצד בשמה של אידיאולוגיית ההגנה מוגדרים האנשים שתחת אפוטרופסות חסרי יכולות תפקוד שיש לשאר האנשים, ולכן ממוצבים כמוגבלים, כ”אחרים”. מיצוב זה נותן לגיטימציה מוסרית לשלילת זכויותיהם האזרחיות, ולמעשה להשתקת קולם האזרחי.
מילות מפתח: השתקה, אידיאולוגיה, אפוטרופסות, תיאוריה ביקורתית, ניתוח שיח ביקורתי
המאמר פורסם לראשונה בכתב העת “”עיונים בשפה וחברה”- כרך 14 (גיליון 1), 2021 ועלה לאתר באישורו של פרופ’ ישראל (איסי) דורון.
למאמר המלא לחץ כאן.