רקע: משפחות שבהן יש הורה עם מוגבלות שכלית־התפתחותית (מש”ה) מעוררות עניין רב בקרב גורמים במערכת הרווחה והשירותים החברתיים. משפחות אלה מציבות אתגרים ודילמות לפני נותני השירותים, הנדרשים לאזן בין זכותם של אנשים עם מוגבלות להיות הורים לבין אחריותם כלפי הילדים. על אף ההכרה הרשמית של מדינת ישראל באמנת האו”ם בזכות אנשים עם מוגבלויות להביא ילדים לעולם ולקבל את התמיכות הנדרשות על מנת לגדל אותם, קיימים פערים משמעותיים בין ההכרה בזכויות לבין מימושן בפועל. הורות עם מש”ה בקרב גברים היא תופעה שכיחה ומוכרת לגורמים במערכת השירותים החברתיים בחברה הערבית בישראל, אולם מחקרים בודדים בלבד נערכו בנושא.
מטרה: מטרת המאמר היא לגזור מסקנות והשלכות לפרקטיקה בעניין. לשם כך תובא סקירה של הספרות על הורות עם מש”ה ויוצג המחקר הדל על התחום בחברה הערבית בישראל. המאמר ידון בעניין תוך התייחסות להקשר הדתי והתרבותי, כדוגמת התייחסות דת האסלאם לאנשים עם מוגבלות שכלית־התפתחותית והצגת הנורמות בתחום המשפחה בחברה הערבית ופערי מעמדות בין נשים וגברים.
מילות מפתח : הורות עם מוגבלות שכלית, החברה הערבית, דת ומסורת
המאמר מתוך מתוך כתב העת סוגיות חברתיות בישראל, בהוצאת אוניברסיטת אריאל בשומרון, כרך 29, חלק 2, עמודים 369-392