רקע: הסוגיה של הורות של אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית (להלן מ”שה) הינה מורכבת ובעלת רגישות חברתית. התפיסה החברתית הרווחת היא שאנשים עם מ”ש אינם כשירים להיות הורים, ולפיכך, יש נטייה להימנע מהתמודדות עם הנושא הן בשיח החברתי והן במסגרת תכניות הפיתוח של מדיניות רווחה.
מטרה: לסקור את הידע העדכני שהתפרסם בתחום בארץ ובעולם.
שיטה: סקירת הספרות בארץ ובעולם בנושא הורים עם מ”שה.
ממצאים עיקריים: סקירת ספרות המחקר הבוחנת היבטים שונים של הורות של אנשים עם מ”שה תוך התייחסות אל מגוון נושאים: הרקע ההיסטורי והמשפטי, הקושי בהערכת היקף האוכלוסייה, מאפייני ההורים וילדיהם, הוצאת ילדים מחזקת הוריהם, התערבויות המקדמות כישורי הורות ומערכות תמיכה, המצב בישראל והמלצות למדיניות.
מסקנות: לעמדות השליליות ביחס להורות של אנשים עם מ”שה יש קשר ישיר הן להתעלמות מקיומם של הורים עם מ”שה וילדיהם והעדר מענה לצרכיהם, והן לשכיחות הגבוהה של הוצאת ילדיהם מחזקת הוריהם. מחקרים עדכניים מצביעים על כך כי הרווחה הנפשית של הורים עם מ”ש וילדיהם קשורה פעמים רבות לתנאי חיים ירודים ולא בהכרח למוגבלות השכלית עצמה.
בנוסף, נמצא כי תכניות להכשרת ההורים ופיתוח מערכות התמיכה החברתית שלהם יכולים לשפר מסוגלות הורית.
השלכות לפרקטיקה: בקרבנו חיים הורים עם מ”ש וילדיהם. על המדינה להכיר בקיומם ובזכויותיהם, ולספק להם שירותי ייעוץ ותמיכות שיאפשרו להם לגדל את ילדיהם בכבוד.
המאמר עלה לאתר באדיבות מרכז הידע של בית איזי שפירא.