רפואת השיניים לאוכלוסייה עם צרכים מיוחדים אינה שונה מזו של האוכלוסייה הרגילה ואולם הנגשתה לאוכלוסייה זו מחייבת הכשרה, היערכות, מבנה וצורת הפעלה מיוחדים ומותאמים. הנגישות הפיזית כוללת אפשרויות גישה למרפאת השיניים לאוכלוסיות מיוחדות כגון: מעליות, רמפות, משקופים רחבים לצורך מעבר כיסאות גלגלים, מנופים להעברת המטופלים לכיסא הטיפול, שירותים עם מסעדים ותמיכות וכן עמדות טיפול המתאימות למוגבלי תנועה ויציבות. הנגשת הטיפול לאוכלוסיות מוגבלות חייבת לכלול גם התאמות מיוחדות כגון: תאורה מרגיעה, גרייה חושית להפגת מתחים ואמצעי תקשורת מגוונים בהתאמה לסוגי המוגבלות. כל אלה הם אמצעים פיזיים מבניים הכרחיים יותר או פחות לנושא הנגישות, אולם קיימים מספר נושאים בשיטת עבודת המרפאה שהם בעלי חשיבות רבה לצורך טיפול מתמשך ומוצלח באוכלוסייה עם צרכים מיוחדים. רפואת השיניים במדינת ישראל אינה נכללת בסל הבריאות ולפיכך היא ניתנת רובה ככולה באמצעות מרפאות שיניים פרטיות. גם מרפאות השיניים של קופות החולים (אשר מעניקות טיפולים רפואיים הנכללים בסל הבריאות) פועלות במתכונת של מרפאות פרטיות.
המאמר פורסם לראשונה בכתב העת “עניין של גישה”, גיליון 9, 2009.