עבודת גמר זו לתואר שני (תזה) נערכה בסיוע מלגה מקרן שלם.
מטרת המחקר, להסביר את אופי ההזדקנות של אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית, הגרים במסגרות דיור לאור תפיסתם את האקלים החברתי במסגרות אלו. נמצא, שאת הדימוי העצמי מסבירים תפיסת האקלים החברתי במימד היחסים ובממד ההתפתחות האישית, את תחושת השייכות מסבירים תפיסת האקלים החברתי במימד היחסים ובממד ההתפתחות האישית, ואת מכלול ההזדקנות המוצלחת, המבוסס על שקלולם של כל מדדיו, מסבירים גם כן תפיסת האקלים החברתי במימד היחסים ובממד ההתפתחות האישית. ישנו קשר בין תפיסת האקלים החברתי במימד שימור המערכת לבין רמת התפקוד ומכלול ההזדקנות המוצלחת, קשר זה מתווך על ידי סוג הדיור.