עבודת גמר זו לתואר שני (תזה) נערכה בסיוע מלגה מקרן שלם.
עבודה זו מתמקדת בהשלכות ההקשר התרבותי-חברתי והחוויות הטראומטיות על דפוסי ההתמודדות של אימהות ממוצא אתיופי, להן ילד עם מוגבלות שכלית התפתחותית (מש"ה). ממצאי המחקר מראים, כי אופני ההתמודדות של אימהות מהעדה אתיופית, דומות לאלו של האימהות בחברה המודרנית, דהיינו- הן חשות סבל תמידי, דיכאון כרוני, מותשות מהטיפול היום-יומי הסיזיפי בילד מעוכב ההתפתחותית, חרדות מהעתיד, במיוחד לאחר שתלכנה לעולמן. הן נאחזות במנגנוני הגנה לא מודעים, כגון הכחשה והדחקה עצמית, כדי להתגבר על התחושות הקשות סביב הטיפול בילד. עיקר הנטל מוטל על כתפיה של האם.