חוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית ונפשית, התשס”ו- 2005 מתאים ומנגיש את הליכי החקירה והעדה הפליליים לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית. במסגרת הליך המבוסס על גישה אדוורסרית, החוק מחייב גביית עדות על ידי חוקר בעל מומחיות מקצועית בשלב החקירה המשטרתית, וקובע כללים ראייתיים ייחודיים לדיון בשלב המשפט. התאמות אלו נועדו לנטרל את הקשיים העומדים בפני אנשים עם מוגבלות בהליכי החקירה הפלילית והעדות בבית המשפט. המאמר בוחן האם ועד כמה משקף החוק את הגישה הביקורתית- חברתית למוגבלות, הרואה את המוגבלות בעיקרה כתוצר של הבנייה חברתית- תרבותית, ודוחה את התפיסה המסורתית הרואה במוגבלות מצב רפואי- פיזי. המאמר טוען כי חוק הליכי חקירה והעדה אמנם מושתת על הגישה הביקורתית למוגבלות, אך יחד עם זאת אינו נעדר את סממני הגישה הרפואית. לפיכך, מסקנתו היא שהחוק משקף את הגישה המורכבת למוגבלות: אף שבבסיסו מונחת ההבנה כי בכדי להבטיח נגישות למערכת הצדק יש לפעול להנגשת הליכי אכיפת החוק לאנשים עם מוגבלות, הוא אינו מתכחש לרכיב הלקות ולהיבטים הרפואיים, הנפשיים, השכליים והפיזיים של המוגבלות, המהווים חלק בלתי נפרד מחוויית החיים של אוכלוסייה זו. בכך מאמץ החוק את הביקורת המרכזית שנמתחה על הגישה החברתית- ביקורתית למוגבלות, המתכחשת לקשיים הפיזיים והממשיים הכרוכים במוגבלות: כאבים, תסכולים, תופעות פיזיולוגיות, בדידות ותלות באחרים, שאינם בהכרח קשורים להבניות חברתיות.

המאמר פורסם לראשונה בכתב העת כתב עת “חוקים” ח 2016 , 85-117 .

למאמר המלא לחץ כאן.

המאמר מפורסם באתר קרן שלם באדיבות כתב העת/אתר “נבו”.