החינוך המיוחד מוגדר הוראה המעוצבת באופן ייחודי כדי לתת מענה על הצרכים המיוחדים של ילדים עם ליקויים, נכויות וקשיים מתמשכים. הוא התפתח במטרה להתאים את הלמידה לצורכיהם מיוחדים של התלמידים, בהנחה שלתלמידים עם קשיים כגון פיגור שכלי, לקות למידה, נכות נפשית פגיעה חושית וקשיים מתמשכים אחרים יהיו קשיים בתהליכי הלמידה הרגילים. ביסוד תפיסה זאת עומדים הערכים החברתיים שוויון ושילוב – כלומר ההכרה בזכותו של התלמיד לשוויון הזדמנויות בחינוך ובד בבד החתירה לשילוב חברתי עם ילדים ללא ליקויים ולשילוב בעתיד בחברה הרגילה. תלמידי החינוך המיוחד זקוקים לתוכנית לימודים מיוחדת, לחומרי הוראה מותאמים, לתנאים שונים בסביבה הלימודית ולשיטות לימוד מיוחדות; כל זאת, כדי שהלמידה שלהם תהיה יעילה. הילדים מאותרים ומאובחנים כילדים עם צרכים מיוחדים לנוכח התפיסה כי ללא התאמה מקצועית של דרכי ההוראה לא יוכלו ללמוד את הכישורים ואת התכנים שלומדים בני גילם, ליהנות משוויון הזדמנויות במהלך התפתחותם ולהגיע לשילוב בחברה.
לבקשת יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת חה”כ יעקב מרגי, ולקראת סדרת דיונים שתתקיים בכנס החורף של הכנסת בנושאים הקשורים לחינוך המיוחד, יוצג במסמך שלהלן החינוך לילדים עם צרכים מיוחדים בישראל כיום: תשתית החקיקה בתחום, נתונים מרכזיים על תלמידים עם צרכים מיוחדים ועל מסגרות לתלמידים אלו בחינוך המיוחד ובחינוך הרגיל, תקציבי החינוך המיוחד, מאפייני הלימוד של תלמידים עם צרכים מיוחדים וסוגיות מרכזיות בתחום החינוך לילדים עם צרכים מיוחדים שנדונו בוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת: הסעות לתלמידי החינוך המיוחד, סייעות בחינוך המיוחד וחינוך לילדים חולים ומרותקים לביתם.