במגזר הציבורי חשופות בו בזמן לשלושה סוגים של אפליה: אפליה מגדרית, אפליה 2 מורות חירשות מעמדית ואפליה על רקע מוגבלות. כנשים חירשות העובדות במערכת החינוך, המורות נתונות למצב מתמשך של אפליה, סירוב והדרה: קשה להן להתקבל לעבודה, הן אינן מקבלות קביעות, מסרבים להעסיק אותן במשרות מלאות ולתת להן תפקידי חינוך, והן מנותבות ללמד ילדים חירשים בלבד. ראיונות עומק במחקר איכותני עם מורות חירשות מגלים את המכשולים הניצבים בפניהן ואת דרכי הפעולה שלהן בהתמודדות עם מציאות מגבילה ומצמצמת. המורות מתארות מגוון של אתגרים שעמדו בדרכן: בלימודים לתו אר בחינוך, בניסיונות להתקבל לעבודה, במאבק על שפת הסימנים, ביחסי העבודה ועוד. על אף הדיכוי שהן חוות, והניסיונות של החברה להתאים את החירשות למודל של אנשים שומעים )שמיעתנות, audism ,)מצליחות המורות ליישם מודל פוליטי וחברתי של קבוצת מיעוט, קבוצת החירשים. כדי להיטיב את מצבן של המורות החירשות בפרט, ושל א.נשים עם מוגבלות בשוק העבודה בכלל, מוצעות דרכי פעולה: לקדם את ההכרה בשפת הסימנים הטבעית; לאכוף את החקיקה למען ייצוג הולם בתעסוקה; להגביר את ההנגשה והשימוש באמצעים טכנולוגיים; להיאבק על תנאי העסקה טובים יותר; לדרוש מהמדינה לקבל אחריות לרווחת הנשים בעולם העבודה; לעבור מ’תיקון הפרט לתיקון הכלל’.

מילות מפתח : מורות חירשות, רצפת הבוץ, מורים עם מוגבלות, אודיזם = שמיעתנות. ייצוג הולם בתעסוקה , מודלינג