אנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית (מש"ה) פעילים פחות באופן משמעותי מעמיתיהם ללא מוגבלות, וזאת בעיקר עקב העדר מניעים לאתחול ולשימור של פעילות לאורך זמן. מחקר זה נעשה על מנת לאפיין מניעים רלוונטיים שיאפשרו להתאים תכניות אימונים לספורטאים עם מש"ה.
המחקר בוצע באמצעות שילוב של שיטות מחקר, בהן שיטות כמותיות – שאלונים – וניתוח איכותני של שאלה פתוחה.
ניתוח התוכן הצביע על קטגוריות שונות של תכנים אשר נגעו למצבים רגשיים וגופניים, לצורך בהישג ולצרכים חברתיים. אפשר להצביע על כך שללא קשר לנוכחות או להעדר של מוגבלות, כל הספורטאים הציגו יותר קווי דמיון מאשר הבדלים בסוגיות של מוטיבציה. כל הספורטאים הדגישו את החשיבות של פיתוח המוטיבציה הפנימית והאוטונומיה האישית באמצעות פעילות גופנית ואת החשיבות של שייכות חברתית ושל הדגמת עמיתים לפיתוח המוטיבציה.
על המאמנים להיות ערניים למגמות אלה ולטפח בדרכים מגוונות אסטרטגיות אימון שיגדילו את ההסתברות לפיתוחה של מוטיבציה פנימית אצל ספורטאים עם מש"ה.