מטפלות ישירות במוסדות סיעודיים לאוכלוסייה עם לקויות קוגנטיביות מסייעות לדיירים במרבית תחומי החיים, כולל רחצה, הלבשה והאכלה. לעתים קרובות גובה התפקיד התובעני מחיר בדמות רמות מתח גבוהות ותחושה של עומס נפשי, שמביאות לפגיעה באיכות הטיפול.
בנוסף, המקצוע מתאפיין בשחיקה מקצועית מהירה שמביאה לתחלופה מהירה של עובדים, שאף היא פוגעת באיכות הטיפול. במחקר שערכו ד"ר דליה זק"ש ונועה גלעד (2010) נמצא קשר ישיר בין רמת המתח ושביעות הרצון מהעבודה של מטפלות ישירות לבין סוגיות הקשורות במטלת ההאכלה, שנחשבת לאחת המטלות המורכבות והתובעניות ביותר במסגרת העבודה. בהתאם לכך מדגישות החוקרות את חשיבות התמיכה והבהירות של תפקיד ההאכלה כאמצעי להעלאת רמת שביעות הרצון בעבודה.
על אף שלא קיים ידע מקצועי נרחב בנוגע לקשר בין מטלת ההאכלה לשביעות רצון בעבודה, כמה מדינות יזמו תוכניות והכשרות במטרה להתמודד עם בעיית התזונה הלקויה בבתי חולים ובמוסדות סיעודיים. תוכניות אלה כוללות בין היתר שילוב הקהילה במטלת ההאכלה באמצעות תוכניות התנדבות (בריטניה, סקוטלנד, אוסטרליה), ושימוש בסייעי האכלה יעודיים לצורך סיוע נקודתי במטלה (ארה"ב). המטרה של תוכניות אלה היא שיפור התזונה של המטופלים עצמם, אך הניסיון הנצבר והלקחים שהופקו יכולים לספק כיווני פעולה אפשריים, שבין היתר יסייעו גם בהפחתת רמת המתח הכרוכה במטלת ההאכלה. גישה נוספת שנסקרה בעבודה היא סדנאות הכשרה למטפלות הישירות עצמן (שוודיה, טייוואן), במטרה להקנות להן ידע והבנה שיסייעו בהתמודדות מוצלחת יותר עם בעיות שעשויות לעלות במהלך ההאכלה.
פריטי מידע נוספים בנושא