עבודת גמר זו לתואר שני (תזה) נערכה בסיוע מלגה מקרן שלם.
המחקר הנוכחי נועד לבחון את קווי הדמיון והשוני בתחושת הצמיחה והאושר הסובייקטיבי ואת תרומת הדחק הכללי והספציפי, אוריינטציית ההתקשרות, התמיכה והאשמה לצמיחה ולאושר בקרב אימהות לילדים עם נכות פיסית, שכלית, תקשורתית וחושית, באמצעות הגישה הנון-קטגורית. ממצאי המחקר מצביעים על הבדלים בין הקבוצות בממדי ההתקשרות ובדחק הספציפי ועל היעדר הבדלים בין הקבוצות במשאבים ורגשות של אימהות על פי סוג הנכות של הילד. עוד נמצא שצמיחה ואושר, על אף הדמיון ביניהן, הן שתי איכויות נפרדות שאינן תלויות אחת בשנייה, מתקיימות במישורים מקבילים ונתרמות על ידי מאפיינים אחרים בקרב אימהות לילדים עם נכות התפתחותית.