למרות המגמה ההולכת וגוברת בשנים האחרונות לשיפור איכות חייהם של אנשים בעלי מוגבלות שכלית-התפתחותית ולשילובם בקהילה, טרם נבדק מחקרית עד כמה שינוי זה משפיע על מימוש הפוטנציאל האישי פרטים באוכלוסייה זו. מחקר זה בדק אם קיים הבדל ברמת המסוגלות העצמית בין נשים חרדיות עם מוגבלות שכלית המתגוררות בדיור מוגן חוץ־ביתי לבין נשים חרדיות עם מוגבלות שכלית המתגוררות בבית ההורים או בבית המשפחה. המדגם כלל 49 נשים עם מוגבלות שכלית המועסקות במפעל תעסוקה מוגן. שאלוני המחקר מולאו בידי שש מדריכות שיקומיות במסגרת התעסוקה. השאלונים התמקדו בחמישה תחומים ממרכיבי המסוגלות העצמית: נחישות עצמית, עצמאות, בילוי בשעות הפנאי, הבעה אישית ויחסים עם הקהילה. ניתוח הנתונים נעשה במבחן T למבדקים בלתי־תלויים. תוצאות המחקר לא הראו הבדל מובהק ברמת המסוגלות העצמית בין שתי הקבוצות. עם זאת, נערכו מבחני T לכל מרכיב בנפרד. מניתוח התוצאות עלה כי קיים הבדל מובהק בתחום העצמאות ובתחום היחסים עם הקהילה. כלומר, בקרב נשים חרדיות עם מוגבלות שכלית המתגוררות בדיור מוגן נמצאה רמת מסוגלות עצמית גבוהה יותר בתחומים אלו מאשר בקרב נשים חרדיות בעלות מוגבלות שכלית המתגוררות בבית ההורים או בבית המשפחה. ממצאי המחקר מראים כי מסגרות הדיור המוגן עשויות לשמש מקום בטוח ומקדם עבור נשים אלו. אולם יש צורך להמשיך ולחקור תחום זה באופן נרחב יותר.

מתוך כתב העת שיח ידע, גיליון מס’ 1 , בעריכת : אראלה המילטון, 2022

מילות מפתח: רמת מסוגלות עצמית, שילוב בקהילה, דיור חץ ביתי