עבודת גמר זו לתואר שני (תזה) נערכה בסיוע מלגה מקרן שלם.
בשנים האחרונות מתרחש בקהילייה השיקומית תהליך המתבטא במעבר מהתמקדות בהגדרת ליקוי אצל ילדים עם מוגבלות שכלית התפתחותית (מש"ה) להתמקדות בהגדרת תפקוד אצל ילדים אלו. מטרת המחקר היא לאמוד את רמת ההשתתפות של התלמיד עם המש"ה בסביבת ביה"ס, שהיא מהסביבות המרכזיות בתקופת הילדות, ולהעריך את תרומת ההתנסות והתרגול לתפקוד באוכלוסייה זו. הממצא העיקרי במחקר מצביע על חשיבות ההתנסות ללמידת תפקוד באוכלוסייה זו ועל הפחתה בצורך בסיוע ובתמיכה בעקבות תרגול. בנוסף מצביעים ממצאי המחקר על כך שהשתתפות תלמידים עם מש"ה בסביבות בית הספר אינה מלאה ותלויה ברמת הפיגור.